ארז טל והגלדיאטורים

ידעתי שיש עוד דבר אחד לכל הפחות שאני צריך לדון בו לפני ששנת כסת"ח תעפיל על שנת כסת"ז.
זה רעיון חדש לגמרי, שעשוי לחולל מהפך ענק בהרגלי הצפייה שלנו, ולפתור באחת את הבעיות שיש לנו, עם כל הפלסטינים הרעים שאנחנו מחזיקים אצלנו בצימרים של שרות בתי הסוהר.
לא מספיק שכל פלסטיני כזה הגיע לצימר, לאחר מרדף של חדשים ואף שנים, שעלה לנו בקורבנות ולא מעט כסף, אלה שמידי כמה זמן, אנחנו העם החכם בעולם, משחררים אותם תמורת סוחר סמים יהודי, או סתם חייל שאולי ולכאורה, ועל פי הדיווחים הראשונים בעיתונות, הוא או מי מהחברים שלו, לא היה ערני מספיק בשמירה על הטנק שלו או בכלל, והועבר בניגוד לרצונו לצימר של החמס בעזה.
אני יודע חברים, זה ממש לא תקין פוליטית, אבל תחשבו רגע, מה קרה שם ליד הטנק שבו התחיל הפיאסקו הזה, שמדיר שינה מעיניהם של מיטב מנהיגנו, וגם מעיני כל יפי הנפש במדינתנו הקטנטונת, שחושבים שראוי לעשות הכל, למען חייל שנפל בשבי, ללא קשר לנסיבות ותרומתו בעניין זה.
נפילה בשבי היא בדרך כלל לא פעולה הרואית, אבל היא לגמרי לגיטימית, שכן, אני חושב שאם הברירות שלך מצטמצמות בלהיות חלל צהל, עם כל ההטבות שכרוכות בעניין הזה לשאריך, או להיות שבוי בתנאים לא משהו אצל שכנינו המזוקנים והטיפי פנאטים מעזה, אז עדיף בכל מקרה לבחור באופציה השנייה. אבל עד כאן, ומכאן נגמרים ההנחות. מכאן ואילך, השיקולים של מקבלי ההחלטות בענייניו של אותו חייל, צריכים להתקבל על בסיס של הגיון ואינטרס קולקטיבי, שאינו מוכתב בשום אופן על ידי עיתונאי חצר, שמטרתם למצוא חן בעיני כולנו.
אגב, תקשיבו לז'רגון שנוצר סביב העניין הזה:
מדובר ב"עסקה", יש לה "מחיר" ויש "מיקוח", כלומר מדובר בעצם "בסחר מכר", ובכזה דבר, אנחנו עם הספר, והעם הנבחר אמורים להיות מאוד טובים. אפילו ידידינו אחמד ניג'ז הגמד חושב שאנחנו אחלה סוחרים, עד כדי להחזיק את כלכלת העולם, ואת העולם, באשכיו, לפי מיטב המסורת של ה"דר שטימר" , והבסט סלר שנקרא (ונקרא עדיין על ידי רבים לפי התגובות באו"ם לפני שבוע), ושמו "הפרוטוקולים של זקני ציון".
אבל בעסקה הזאת אין זכר ליכולות שלנו בתחום המסחר והמיקוח, והרוכל הטורקי הכי מטומטם בשוק של איסטנבול, היה גומר עסקה מזמן, ובמחיר סביר.
אנחנו אולי העם הנבחר, אבל נראה לכם שיחס של אחד ל - 1000, זה סביר (נניח עם בן הדוד שלי יובה , זה המונגולואיד שאנחנו מריצים לראשות עירית רמלה, היה נופל בשבי, הוא שווה לדעתכם 1000 פלסטינים?, אפילו המתנחל הכי גזען יהסס, אני מקווה, לפני מתן תשובה חיובית לשאלה האידיוטית הזאתי.).
אז נכון שיש לו אבא ממש סימפטי, אבל יש להניח שלחלק מהקורבנות בעתיד של החברים שאנחנו עומדים להעניק להם חופש במסגרת העסקה הזאתי, יש גם אבות מאוד סימפטיים.
אז ההיגיון שלי אומר אחד מן השניים, או שכל הרעיון ללכוד אותם מלכתחילה היה אידיוטי, שכן בכל מקרה קמים להם מחליפים חדשים, לעיתים מוכשרים מאלה שכבר אצלנו, ואלה ממשיכים בענייני הרציחות שלהם כאילו לא קרה כלום והחברים שלהם בחוץ, מתחילים לחטוף לנו חיילים נוספים שמתרשלים בשמירה, ואולי המפקדים שלהם לא מפותחים דיים, כדי להבטיח להם תנאים אלמנטריים נגד חיטופים למיניהם, או שאחרי שאנחנו לוכדים אותם, צריך איכשהו לפוגג אותם, כדי שיפסיקו לאכול על חשבוננו, וכדי שלא תהיה סיבה לשכנים שלנו, להוסיף ולחטוף בנו.
למרות שלא אני, ולא כל המשפחה של ז'קו, לרבות הסבא שלו שעבר מן העולם לא מזמן, ואפרו פוזר במים המטוהרים של שפך הירקון שלנו, איננו מסווגים אצל הסוקרים כמשפחה של ליברלים, הרי להרוג בהם סתם, כלומר להוציא אותם להורג, כמו שעושים החארות של הסגן של הסגן של האלוף האולימפי שלנו, זה ממש לא באה בחשבון.
וכאן באה לי הברקה ענקית, שבוודאי קשורה בדרך כזו או אחרת לגאון הזה ארז טל, ממציא הריאליטי העברי ופילוסוף בפני עצמו, והיא אומרת כך:
העם רוצה בידור.
אנחנו אוהבים כסף. (מפיקי הראליטי).
הסרט "גלדיאטור", גרף מאות מיליונים.
אנחנו (המפיקים), אוהבים מאוד מאות מיליונים.
מלחמות הגלדיאטורים היו מאוד פופולריים ברומא לקראת התפוגגותה מן העולם וכיבושה על ידי הברברים.
אנחנו בתהליך של התפוגגות, חלק מרצון, וחלק בעזרת שכנינו הברברים גם כן (למרות שגם אצלנו ברוך השם לא חסרים כאלה).
יש לנו פלסטינים מיותרים בבתי הכלא שלנו.
הם אוהבים מלחמות.
אז בואו נכשיר אותם על חשבוננו, כי אנחנו עם הספר, להיות לוחמים עוד יותר טובים, וניתן להם להלחם אחד בשני, כמו הגלדיאטורים בקולוסיאום ברומא, אבל אצלנו בהיעדר תרבות ארכיטקטונית, (ותרבות בכלל), הם יעשו את זה בטדי, לשמחתם של אוהדי ביתר ירושלים שהקבוצה שלהם מתפוגגת ממילא.
הם לא ילחמו סתם.
קודם נלמד להזדהות איתם בעשרות קדימונים, וראיונות נוגעים ללב, ואולי אפילו נשלב בזה כמה תאבות ריאליטי, כמו הגמדה המרשעת ממפרץ האאבה (המצאה של אחת מיא, מן הבלוגיה הזאתי), שתתאאב באחד מהם ותגביר את האפקט המלודרמטי של הפרויקט הנהדר הזה, ורק אחרי זה ניתן להם להלחם בזירה בטדי, כאשר בסוף אנחנו, צופי הטלוויזיה, נחליט באמצעות אסאמאסים, אם ימשיכו לחיות עד הקרב הבא או לא. (ללא עדיפות, לשופטים או לקיסר נתניהו, שבעת זו ישב בארמון הקיסרים שלנו ליד כיכר ספרא, וכראוי למשטר הדמוקרטי שלנו).
כך נספק לעם שלנו בציון, בידור משופר בצורת ריאליטי שהוא אבי אבות הריאליטים, שיש בו את כל המרכיבים שיש באלה הרצים כבר היום, בתוספת אלמנט שחסר לרבים מאיתנו, דם הניגר על המסך, ופניו של אדם כואב מאד על אמת שעומד להיפרד מן העולם ולפגוש ב - 70 הבתולות שהובטחו לו, לבושות עד העיניים.
אני מוותר מראש על הזכויות לפורמט, וכל הכנסותיו יועברו לבניית מוזיאון לזכר הישראלים, שיוקם בצוו של האו"ם, בגילה שבירושלים. (אנחנו כבר לא נהיה כאן, ושליטי הארץ, הפלסטיניים, יסכימו כמחווה לאידיוטים שבעמל רב ובמשהו כמו 75 שנים, בנו להם מולדת).

נ.ב - הציור למעלה של Jean-Léon Gérôme משנת 1872,שמו, ה"אגודל למטה", מבוסס על מחקר היסטורי. על כס הקיסרים, ארז טל, אפשר שראוי יותר לפנות את המקום לנתניהו, אבל נגמר לי מן הפוסט הזה, לפעם הבא.