אביגיל בת אדם, רגעים לפני מציאת הקבר...........
"יומיים אחרי שפרצה הסערה התקשורתית סביב "משבר בני הערובה הישראלים" באי מערב קייקוס, מתברר שהמציאות היתה שונה בתכלית. משיחות עם גורמים שהיו מעורבים בסיפור עולה כי הישראלים הנצורים שחששו לחייהם, היו מליני שכר שניסו להתחמק מתשלום. "זה היה אירוע הזוי שנבע מכך ששלושה ישראלים עשו דרמטיזציה מיותרת של המצב", אמר אתמול ל"הארץ" שגריר ישראל ברפובליקה הדומיניקנית עמוס רדיאן שטיפל בפרשה. "הם פשוט השתמשו בתקשורת ובמשפחה שלהם בארץ כדי לנסות ולהיחלץ מהתסבוכת הכספית אליה נקלעו".
(יום ראשון, 19 באוקטובר 2008, 8:18 מאת: ברק רביד, הארץ)
אלה בשורות טובות מחד , ובשורות פחות טובות מאידך.
הבשורות הטובות הן, שלא נצטרך לפלוש לאי קיקוס ולנהל מלחמה נגד הדומיניקאנים (אגב, אני מנחש, שבמלחמה הזאתי, סוף סוף היינו מנצחים, והצבע היה חוזר לזמן מה ללחיים של העמישראלים, אבל מאידך המלחמה הזאתי עלולה היית להתגלגל למלחמה עם הסינים, וכאן אני כבר לא לגמרי בטוח בניצחוננו).
ה"דרמה" נגמרה "שוחררו" הישראלים. (למה הרצל לא לקח אותנו לקריביים, שם הכל היה נראה אחרת, תארו לכם מלחמות בזומבים במקום בפלסטינים ההזויים האלה, שמתעקשים על כרמי הזיתים שלהם ועל האדמות שלהם כאילו דא. למה, מה קרה, כולה זיתים, יש מזה בלי סוף ביוון, באיטליה ובספרד, רק שיגידו, נייבא עבורם כמה שירצו, הרי אנחנו המעצמה הכלכלית היחידה שנותרה איתנה בעולם. בכמה זיתים מדובר, גם כאשר זה המרכיב העיקרי של התפריט אצל הבלתי מפותחים האלה. רק תגידו כמה גרגירים וכמה שמן, אם תרצו, נביא לכם גם קצת לבנה, אנחנו בעדכם, רק תגידו לנו).
אבל כל דבר במקומו, בשלב ראשון נטפל בשלושת הישראלים החביבים, שכמעט סבכו אותנו בעוד מלחמה מיותרת. (אני מנחש שאם הפוליטיקאים הנבונים שלנו, לא היו עסוקים מעל הראש, במו"מ קואליציוני – אידיאולוגי, כוחות צבא שלנו היו כבר בדרך לשם, שהרי מי מאתנו לא מתגעגע לאיזה אנטבה קריבית קטנה, להחזיר את המורל הלאומי השפוף שלנו, מאז שאפילו ביתר ירושלים התחרבשה לנו).
אז מסתבר ששלושת ה"אחים" שלנו, שנשלחו מטעמינו להתנחל בקריביים היו בעצם בשליחות לאומית סודית.
באי נחשף לאחרונה קבר של פיראט יהודי, בן משה מימון בן אליעזר שמו, (נפטר בראשית המאה ה -19), שהשאיר בספריה העירונית של דומיניקנה, צוו המוריש לנו, העמישראלים, את כל אדמותיו ונכסיו באי קייקוס החביב, בו השתכנו הוא וחבריו (כולם יהודים חסידים מאוקראינה), לאחר שהשתלטו על אוניית המהגרים של קפטן קרוק, שבמקום להביא אותם לברוקלין, החליט למכור אותם לסוחר עבדים ערבי בקריביים. אבל העניין לא כל כך פשוט, שכן מסתבר שהסוחר הערבי לא רצה ביהודים הכחושים האלה שהביאו לו ושלח אותם, על האוניה ועל קפטיין קרוק לכל רוחות השמיים. אבותינו על הסיפון, נפגעים עד עומק נשמתם, על היחס של סוחר העבדים, שפסל אותם מלשמש עבדים אפילו, החליטו למרוד בקרוק, וזרקו אותו לים.
מפה לשם, נסחפו לאי קייקוס, והחליטו שזה בצוו אלוהים, וקבעו את ביתם המקום.
אביגיל בת אדם, אנתרופולוגית חובבת שנשלחה לאי להתחקות אחרי הפרשה, מצא את מסמכי הפיראטים היהודים, בספריה הלאומית של דומיניקנה. אביגיל, עם חושים יהודים מחודדים במיוחד, (גדלה בישוב אלוני מזמור למשפחה של מתנחלים וותיקה וידוע בשומרון), הבריחה את המסמכים לארץ וכאן הם התגלגלו לידיו של החכם אלישיב, זה מן הפוסט הקודם, שלא מת על נשים במיוחד, אבל מילא. הרב, אדם מציאותי וריאליסט ידוע, שברור לו כי כמו שאנחנו כאן, צריך כבר אוטוטו איזה אלטרנטיבה, הנפיק פסק הלכה, לפיו להתנחל באי קייקוס הוא מצווה גדולה.
כדי לא להרגיז את הגויים על ההתחלה, הוחלט להלביש על ההתנחלות סיפור כיסוי של פרויקט תיירותי הזוי, וההתנחלות יצא לדרך.
מאחר וידידינו המתנחלים אמנם אידיאולוגים דגולים, אבל עבודת כפיים לא מושכת אותם במיוחד (מעדיפים לשמור את האנרגיות החיוביות שלהם בשביל מצוות כמו הכאת ערבים זקנים בשבת, בעיקר במסיק זיתים, שהוא אחד מסלעי המחלוקת), הרי לצורך העניין הזניח הזה, גויסו כמה מאות פועלים סיניים, שהתחילו לבנות את הבירה , מעלה קייסוס גימל.
אבל יהודים כמו יהודים, לא ממש אוהבים להיפרד מן הכסף שלהם, הם הפסיקו לשלם לסינים.
אלה ישבו בשקט במשך שלושה חדשים, אז נמאס להם והתחילו לדרוש את הכסף.
כך נוצרה והתגלגלה פרשת הישראלים החטופים בקריביים. היא כמובן נופחה מעבר לכל פרופורציה, כי עיתונאים בימים אלה לא ממש נזקקים להצלבה ובדיקה של הידיעות שהם מפרסמים, כי הרי הנייר שמיוצר בנייר חדרה, סובל הכל, ורגולציה בתחום זה אין.
כך הפסדנו בגלל כמה יהודים חמדנים עוד אלטרנטיבה.
העניין הזה כל כך הזוי, מטומטם ובזוי, מכל זווית שלא נתבונן בו, שנמאס לי להתעסק בו.
חג שמח לכם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה