1356 (מילים)

1 - "לפני 10 שנים הורשע ימיני בהריגתו של אילן תורג'מן מראשון לציון. בכתב האישום נטען אז כי הרקע להריגה היה סכסוך בין השניים על חבילת סמים. על ימיני נגזרו חמש שנות מאסר" (אתמול הוא הרג, או היה שותף להריגה של נערה יפה, שרק רצתה לחצות את רחוב איבן גבירול, במעבר חציה, הם גם ברחו מן המקום, בלי לבדוק, ובלי לנסות לעזור לה ולחברתה שנפצעה קשה מאוד באותו אירוע).
2 - "מתוך המכונית ירדו שני אנשים והסתכלו סביב, ראו שלא חסר כלום, הסתכלו לעבר הולך הרגל שהיה שרוע על הכביש ועל סימני הבלימה - אך במקום לבוא ולעזור, הם חזרו במהירות לרכב ונמלטו". (עוד שני רוצחים, ליד צומת גבעת אולגה)
3 - "האישה ירדה בתחנת האוטובוס ליד מסילת ציון, וחצתה את הכביש. רכב שחלף פגע בה, והנהג עצר כמה מטרים אחרי מקום התאונה כדי לבדוק במה פגע. כלי רכב שנסעו אחריו פגעו בה שוב ושוב והמשיכו בנסיעה, ככל הנראה מאחר שלא הבחינו במי שפגעו." (איך הכתב הדפוק הזה יודע מה חשבו הנהגים שברחו משם אחרי שווידאו את הריגתה).
4 - "הפלסטינים החלו למסוק זיתים ליד השכונות היהודיות. קבוצת אנשי ימין הגיעה למקום והחלה להכות את המוסקים, ובהמשך הכו גם צלמי עיתונות שתיעדו את האירוע." (הסרטון מסתובב באינטרנט, מומלץ לצפייה).

5 – " אחרי שרוצץ את ראשה באבן, התקשר הבעל לשעבר של רוזי פדידה למשטרה ואמר: "רצחתי את אשתי". בהמשך הודיע לילדיהם. שכנות וחברות סיפרו על אשה חייכנית, שחששה ממנו – אך למרות זאת ההרחקה התירה לו לגור בקרבת מקום" (הקטע הזה אוטונומי, הוא מדבר בעד עצמו).
זה סיכום דו-יומי של הקציר הערסי במקומותינו.

ערס יקרא במקומותינו מה שקראנו פעם, בישראל הנאיבית, פושטק, אלה שמאז הקונספט עבר תהליך אבולוציוני מורכב משו, והשם מגה פושטק או בקיצור ערס, יתאים יותר למכלול הבלתי נחוץ שלו בעליל.

לרשימה הבלתי מכובדת של פסולת חברתית הזאת, הצטרף לאחרונה הערס הדתי עם הכיפה הסרוגה, שמתמחה בעיקר במעשי בריונות נתעבים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית.
בחברה מערבית מודרנית, הערסים נדחים לשולי החברה ונוכחותם פחות מורגשת. אצלנו הערסים "במיינסטרים".
העובדה הזאת, המאוד מצערת, היא שמחריגה את מדינתנו הדקדנטית משאר המדינות המפותחות בעולם, ומאיימת, בין היתר על קיומינו.
אני אסביר.
ראשית, אני מזהה באופן שרירותי לגמרי בערס המקומי את האספסוף האוניברסאלי.
בארצות הברית לא תראו את האספסוף מן הברונקס, או את ה"ווייט טראש" מארקנסו (רק גוונים שונים של אותה חוויה אנושית בלתי סימפטית), בולס קניות בדיוטי פרי ב"קנדי" בדרכו לחוץ לארץ.
הם בדרך כלל מתחילים ומסיימים את חייהם ברדיוס של 10 מייל מן הבית שבו נולדו.
לא תראו אף אחד מהם מנהל משרד ממשלתי או יוזם פרויקטים במיליארדים או מייצג אותם בבית הנבחרים או את המדינה בשרות הדיפלומטי. מקומם מוגדר ומותחם בחברות שהן שוויונית יותר משלנו.
אז מה קרה אצלנו שהאשפה האנושית הזאת, המתוחמת ומוחרגת באופן אבסולוטי בכל מדינה מתוקנת בתוך שכונות – מכלאות שמיועדות רק להם, פרצו את כל המחסומים והציפו את היום יום שלנו בזבל וזוהמה במימדים בלתי נסבלים לגמרי?
בכל חברה מתוקנת יש מנגנונים שבולמים את הפסולת או את האספסוף מלחלחל למיין סטרים.
אלה מנגנוני סינון מובנים לתוך מערכות החינוך, האדמיניסטרציה והפוליטיקה, שבולמים כל ניסיון של אנשים שנעדרים יכולות בסיסיות, או נכונות לרכוש אותם בדרך הקשה והמקובלות, מלעבור למיינסטרים.
בדרך כלל, לא תמצאו בארצות הברית ובעולם המערבי, מנכ"ל של חברה מכובדת שלא עבר את כור ההיתוך של קולג' ואוניברסיטה מקובלת.
לא תמצאו פוליטיקאי בכיר שיתגאה ב - 10 שנות השכלה ולא עבר פחות או יותר באותו הדרך.
אצלנו יש אותם בשפע.
איפה התקלקלנו?
ישראל היא מדינת הגירה, ארצות הברית היא מדינת הגירה גם כן. (ולאט לאט, כל ארצות אירופה הופכות בעל כורכן למדינות הגירה גם כן).
בדרך כלל המהגר הטיפוסי הוא אדם עם תעוזה ושאיפות מעל הממוצע, שמוכן להניח הכל מאחוריו ולהתחיל מאפס במקום שבו הוא מעריך שסיכויו לממש את הפוטנציאל שלו, ואו של הילדים שלו גדולים יותר מן המקום שבו הוא התחיל את חייו. המהגרים הם אחד מן המנועים שמניעים לקדמה כלכלית וטכנולוגית את העולם המערבי (להגירה גם השפעות שליליות מאוד על החברה הקולטת, אבל זה לפוסט אחר).
המהגר למערב צריך לעבור הרבה מאוד מכשולים בדרך.
המהגר לישראל, הובא לכאן על חשבון הברון, תוך פיתוי והבטחות לגן עדן יהודי במדינה שהקופיריטרים בתנ"ך כינו אותה בדרכם האירונית משו, ארץ זבת חלב ודבש. (אפילו המים במסורה אצלנו).
מי שמגיע לכאן בדרך הזאת, אינו מהגר טיפוסי, אלה לפעמים בדיוק ההפך.
לפעמים הרובד החלש באוכלוסיית ארץ המוצא, בוחר בדרך הקלה לברוח מן המציאות הקשה במולדתו ועולה לישראל במרכבות החינמיות של הסוכנות היהודית.
אם הציונות הייתה משמשת כמניע אלטרנטיבי להרפתקנות של המהגר הטיפוסי למערב, דיינו, אבל כמה מן העולים שהגיעו לכאן לאחר מלחמת השחרור, ידעו ציונות מה היא?
בזכות "זכות השיבה", אנחנו מייבאים לארצנו גם את הפסולת של יהדות העולם.
כאן אנחנו מעניקים להם בית ופותחים בפנהם את כל הדלתות בשם מגמה הרסנית נוספת שקוראים לה הפלייה מתקנת.
בשם האמצעי הזה שהפך לערך אוטונומי עצמאי (הפלייה מתקנת), שהומצא על ידי הישוב הותיק, הורדנו את רף הקבלה לאוניברסיטאות שלנו, והפכנו את מבחני הבגרות לטריוויה של ערוץ טלוויזיה מקומית בזימבבואה.
מה בדיוק הפריע לנשמה הרוחנית הצדקנית הזאת שלנו?
שלא הצלחנו להפוך את כל העולים, שרבים מהם לא ידעו קרוא וכתוב בהגיעם אלנו, לפרופסורים בחמש שנים, או בדור, על פי האתוס הציוני והסוציאליזם האירופי שמרביתנו האמנו בו כחלק מן המורשת של אבותינו.
שאפילו בדור השלישי הם סוחבים עדיין פיגור בלתי נסבל, ולחלוטין לא באשמתנו.
האם זה הצדיק את הורדת הרף לגובה 0.
תהליך ההתדרדרות של החברה הישראלית מזוהה בעיני עם עלית הליכוד לשלטון ב -1977.
בגין עשה שימוש ציני באספסוף, כדי לנצח בבחירות האלה.
לאחר שהצליח בזכותם, ובהיותו אדם הגון (באופן כפיתי בעיני), הוא החליט לצ'פר אותם, ופתח את כל המחסומים בפניהם.
הם חלחלו למיין סטרים הישראלי בכלום זמן, ובמקום להשתנות ולהתאים את עצמם לאליטות, הם משכו את האליטות מטה. במקרה הטוב האליטות פינו את הדרך וחפשו אלטרנטיבה בתחומים אחרים, כמו עשית כסף.
סיסמאות כגון, אנחנו במזרח התיכון, ואנחנו צריכים להתאים את הרמה שלנו לסטנדרטים המקובלים באזור, במקום לסטנדרט המערבי, נשמעו יותר ויותר בחוצותינו, וערבו לאזנו של האספסוף וגם של יפה הנפש.
האם מדינה שנלחמת על קיומה מעת שנולדה לפני כשישים שנה יכולה להרשות לעצמה את ההתדרדרות בתחום החינוך, ההשכלה והאתיקה, שהורדת הרף הביאה עלינו?.
התשובה היא לא, מדוע?
שכנינו לא רוצים בנו.
זאת עובדה.
שכננו לא ירצו בנו גם בעוד דור.
זאת לא עובדה, אבל ההערכה הכי שפויה שבן אדם יכול לתת בהסתמך על מציאות חיינו.
מזה אפשר להבין כי מה שמצפה לנו בעתיד , הוא מלחמה ועוד מלחמה, על קיומינו.
זה לא מצדיק את הכיבוש, ואת החרפה שאנחנו שותפים לה בגדה המערבית, שם, קומץ של בריונים ערסים, מבססים את השנאה כלפינו לעוד אלף שנה לצד אזלת יד נפשעת של הריבון ונציגיו בשטח.
זה אומר בפשטות, שכדי לעמוד כנגד הכוח העולה של האומה הפלסטינית שנוצרת ומתגבשת ומתחזקת בין היתר, בעזרת הכיבוש והדיכוי שלנו, אנחנו צריכים להיות טובים מהם בכל תחום רלוונטי כדי לגבור עליהם במאבק הסיזיפי בינינו.
טובים במלחמה ובשלום כאחד, כי אחד הם.
אני אסביר.
כי חוסננו המוסרי והאינטלקטואלי (והטכנולוגי שנגזר מכך ) אינו קשור במאומה לשום פיסה של קרקע.
הוא אוטונומי לגמרי, ותלוי בכל אחד מאתנו, פנימה. חברה דקדנטית שמקדשת טמטום ונהנתנות בימי שלום, אינה עוברת מטמורפוזה בימי מלחמה, היא נשארת אותה חברה על חולשותיה גם כאשר התותחים רועמים והטילים שורקים מעל ראשינו. (מי שהיה מפנים את זה לפני שנתיים, לא היה צריך את ווינוגרד שיסביר לו מה קרה לנו בלבנון).
חברה שמקדשת את הכסף, (ג'יפים וג'קוזי), את הטמטום (תוכניות ריאליטי), מול חברה שמבססת את חייה על אידיאל (ריבונות, עצמאות, לאום, מולדת), היא חברה שנידונה להתפוגגות מעל במת היסטוריה.
מסגרות לאומיות גדולות וחזקות מאתנו עשו "אקזיט" בשנים האחרונות.
ראו את ברית המועצות שהתפרקה ברגע, את השלטון הלבן ברודזיה ובדרום אפריקה, את הסרבים ששלטו ביד רמה ביוגוסלביה.
הן כולן נעלמו בגלל כשל באתוס הלאומי שלהם, ובגלל התרופפות הסולידריות האזרחית בקרבם, ובגלל כשל מוסרי עמוק בחיי היום יום, ובמטרות שהציבו לעצמם.
מה זה אומר עלינו?
זה אומר שאנחנו צריכים להחיות את הערכים שבעזרתם נצחנו אותם (את שכננו), לפני שישים שנה למרות הנחיתות בנשק והנחיתות המספרית.
להחיות?, לא מדויק, לשחזר קרוב יותר לכוונתי, שכן שחזור מאפשר התאמת הערכים למציאות העכשווית שלנו.
זה אומר שינוי טוטלי במטרות שכל הורה ישראלי צריך להחדיר בילדיו מגיל 0.
זה אומר פויה ג'קוזי, אכסה ג'יפ, להדם ידוענים ואוליגרכים.
זה אומר הידד לאינטלקט, לצניעות, לאתיקה ולאתוס.
כמובן שכל זה בולשיט (חרא פרים).
אין כל אפשרות לשנות את מצב האומה בהינף האצבע, (גם לא ב - 1340 מילים).
לצערי רק אירוע טראומתי ביותר יכול להביא לשינוי בחייה של אומה שהחלה לגלוש במורד החלקלק של הדקדנס כלפי מטה.
השאלה אם אנחנו חסונים מספיק על מנת לעבור אירוע כזה ולשרוד.
אני חושב שלא.
שמחת תורה שמח.