נחשון בן עמינדב היה אחד מן הברנז'ה.
האיש היעיל הזה, התחתן עם בתו של אהרון, הכהן כמובן, אחיו של משה רבנו.
הוא היה נשיא יהודה, המפואר (והשורד), שבין שבטי ישראל, וגם הלוחמני שבהם.
וכך מסופר במשנה על נחשון בן עמינדב:
"היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה".
(מסכת סוטה לו, ל"ז, מכילתא בשלח - ויהי ה).
בואו ננתח את מעשיו של נחשון, שהפך מעת זו לסמל לתעוזה ותעצומות הנפש, כמו האמונה העיוורת באלוהים, בסאגה של עמינו.
וזו הסצנה שנחשון בן עמינדב קנה בעקבותיה חלקה בנצח.
עם ישראל המוכה והחבול, (האומנם, שהרי זה העם שאלוהיו חיסל את כל הבנים הבכורים במצרים, ועשה עוד כמה מעשים, לא במיוחד יפים לכל האזרחים שם), במנוסה גדולה מצבאו של פרעה, מגיע לים סוף.
מרביתם לשחות לא יודעים, אבל מפלטם היחיד, הוא חוף המבטחים בגדה שמנגד. כדי להגיע לשם, צריך לחצות את הים, לכאורה, מעשה בלתי אפשרי, אבל לא עבור נחשון שלנו, הוא שם את נשמתו בכפו והסתער על הים, כאילו מדובר בארגז החול של הגננת יוכבד, מתעלם מן הסכנה, להבלע על ידי פוסידון. (אל הים היווני, למי שלא יודע).
אלוהים האוהב והרחום שלנו, לא עמד בפיתוי של נחשון אחינו, ומיד ביקע את הים לשניים.
כל מה שקרה בהמשך, הוא די ידוע, שהרי כל עברי טוב ומאמין צריך לשנן אותו כל שנה מחדש, במסגרת העינוי של ליל הסדר, בו מושיבים אותך רעב, לשעתיים- שלוש, מול שולחן עמוס בכל טוב, ועליך לשיר ולדקלם את הסיפור המייגע הזה, תוך התעלמות מוחלטת מן האוכל ומן הרעב.
"במהלך הדורות הפך נחשון לסמל המייצג ראשוניות והעזה. על-שם נחשון נטבע המושג "קפיצה נחשונית", כתיאור לקפיצה נועזת, "מבצע נחשון" (המבצע לפריצת הדרך לירושלים הנצורה במלחמת השחרור), שמות של יחידות צבאיות בצה"ל ובשב"ס, שמה של המכינה הקדם-צבאית החילונית הראשונה "נחשון".
במסורת המחשבה היהודית-דתית, נחשון מסמל גם את ההשתדלות הטבעית שעל האדם לעשות, כדרך לקבל סיוע מהקב"ה, במקום לשבת בחיבוק ידיים ולצפות לנס, שכן לפי המדרש, קפץ נחשון בן עמינדב לים סוף עוד לפני שנבקע, ורק לאחר שהגיע לעומק בו הגיעו המים לצווארו, נבקע הים ובני ישראל עברו בו". (וויקפדיה).
נחשון משמש היום את ראובן קובנט, מנכ"ל, " דן אנד ברדסטריט ישראל", בטור נוקב למען הצלת האוליגרכים שלנו, (הנחשונים של ישראל המודרנית כלשונו), בעמוד 17 של "דה מרקר" מהיום.
האיש המוכשר הזה, סוג של נחשון בעצמו, שכן אחרת איך נסביר את המנכ"לות שלו בחברה "בינלאומית למידע עסקי, הנותנת שרותי מידע עסקי, מידע על אשראי ומידע שיווקי. המידע ניתן בעיקר לחברות או מנהלים המעוניינים במידע אודות חברות אחרות". (וויקפדיה),
דן אנד ברדסטריט ישראל היא חברת דרוג למעשה, תפקידה לשמש מצפן אובייקטיבי לפעילים בשוק ההון הישראלי ולספק מידע מהימן על חוסנם הפיננסי של החברות שפועלות במשק.
קובנט היה לפני זה נציגנו (של הריבון, כלומר- הרגולטור), בבורסה בתל אביב, ובתור שכזה, עמד בראשה של משטרת הבורסה, מוסד שתפקידו לשמור בשמנו המשקיעים, על כל השמנת שזורמת שם בימים טובים יותר מן הימים האלה.
יש קשר הגיוני בין תפקידו של האיש בעבודתו הקודמת, ובין הניהול בפועל של חברת דירוג, שמתפקדת גם כסוג של רגולטור קפיטליסטי במשק.
ומה רוצה מאיתנו האיש המוכשר הזה, בטור בעמוד 17 של דה מרקר?
ראשית הוא מפליג בשבחם של "הטייקונים" הישראלים, הנחשונים של ישראל מודל מאה ה - 21 לדבריו.
הם אנשי העוז ומופת של אומץ הלב של שוק ההון הישראלי, שהשקיעו באקט פטריוטי למופת, אליבא דה קובנט, את כספינו (שהפכו בינתיים בזכות "המוסדיים", קרי מנהלי הקופות והקרנות, עוד סוג של זבל אנושי תאב בצע ומצומק שכל, שממשיך לחתוך את חסכונותינו המתנדפים בעמלות מופקעות, כאילו לא קרה כלום בשנה האחרונה "), ל"איגרות זבל", שהושקעו בפלז'ה בניו יורק, וב"סטריפ" בלאס וגאס ואו בשכונות חדשות שמזכירות את השכונות "הסביונים" שלנו, (כאילו אין די בהם כנכס ארכיטקטורי, אורבני), בבירות של הונגריה, רומניה, אוקראינה, רוסיה ופולין.
הקריאה הנרגשת של מנכ"ל חברת הדירוג האובייקטיבית לכאורה, לשמור על האוליגרכים שלנו (תשובה, דנקנר, לבייב ושות), למען חוסן המולדת, היא קריאה זדונית, מטעה ומרושעת שמנסה להפעיל לחץ על הפוליטיקאים רפי השכל ותאבי השלטון שלנו (בתקופה של בחירות, לא עלינו), לצאת להגנתם של מי שהביאו את המשבר הכלכלי הענק הזה לפתחנו. (סביר שאם היו מסתפקים בשוק ובנכסים ישראלים, האימפקט של הצונמי הגלובלי הזה, היה ממותן בהרבה אצלנו, ולא היה מאיים באופן ריאלי משו, על חוסנם של הבנקים בישראל, ועל כספי הפנסיה של כולנו).
מה גדולה האירוניה שבעמוד קודם, ע' 16 ("שאפו" לעורך של דה מרקר), נפרסת תוכניתו הסודית של נתןYAHOO, שעיקרי דבריו, דומים לאלה של קובנט.
הוא קורה לממשלתנו לרכוש את "אגרות הזבל" של האוליגרכים ולהציל בעצם את החברות הכושלות שלהם, שעיקר ההפסדים שלהם קשורים לירידות ערכי הנכסים שרכשו בחו"ל בבהילות נחשונית מופרזת. (תאוות בצע זולה ומתועבת).
הרכישות האלה, כרגע מדובר בעשרות מיליארדים, יבואו מן הכיסים שלנו (העלאת מיסים, הורדת שכר במגזר הציבורי ופיטורים שם, ואו אינפלציה דוהרת כתוצאה מהדפסת כסף לכיסוי הרכישות האלה).
כך נסבסד פעם נוספת את תאוות הבצע של תשובה, לבייב, דנקנר, אריסון, האחים עופר, שלאחד מהם היה מספיק כסף כדי לקנות תואר אבירות של הממלכה המאוחדת, בריטניה, בסך 200,000,000 (מאתיים מיליון), שקל.
אז אני רק שואל, עד כמה נמשיך לאכול את החרא של האנשים האלה?
ולאלה שחושבים שנתןYAHOO השתנה, הנה התזכורת, האיש כפי שהיה תמיד, עבד לבעלי ההון, אדוני הארץ.
האיש היעיל הזה, התחתן עם בתו של אהרון, הכהן כמובן, אחיו של משה רבנו.
הוא היה נשיא יהודה, המפואר (והשורד), שבין שבטי ישראל, וגם הלוחמני שבהם.
וכך מסופר במשנה על נחשון בן עמינדב:
"היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה".
(מסכת סוטה לו, ל"ז, מכילתא בשלח - ויהי ה).
בואו ננתח את מעשיו של נחשון, שהפך מעת זו לסמל לתעוזה ותעצומות הנפש, כמו האמונה העיוורת באלוהים, בסאגה של עמינו.
וזו הסצנה שנחשון בן עמינדב קנה בעקבותיה חלקה בנצח.
עם ישראל המוכה והחבול, (האומנם, שהרי זה העם שאלוהיו חיסל את כל הבנים הבכורים במצרים, ועשה עוד כמה מעשים, לא במיוחד יפים לכל האזרחים שם), במנוסה גדולה מצבאו של פרעה, מגיע לים סוף.
מרביתם לשחות לא יודעים, אבל מפלטם היחיד, הוא חוף המבטחים בגדה שמנגד. כדי להגיע לשם, צריך לחצות את הים, לכאורה, מעשה בלתי אפשרי, אבל לא עבור נחשון שלנו, הוא שם את נשמתו בכפו והסתער על הים, כאילו מדובר בארגז החול של הגננת יוכבד, מתעלם מן הסכנה, להבלע על ידי פוסידון. (אל הים היווני, למי שלא יודע).
אלוהים האוהב והרחום שלנו, לא עמד בפיתוי של נחשון אחינו, ומיד ביקע את הים לשניים.
כל מה שקרה בהמשך, הוא די ידוע, שהרי כל עברי טוב ומאמין צריך לשנן אותו כל שנה מחדש, במסגרת העינוי של ליל הסדר, בו מושיבים אותך רעב, לשעתיים- שלוש, מול שולחן עמוס בכל טוב, ועליך לשיר ולדקלם את הסיפור המייגע הזה, תוך התעלמות מוחלטת מן האוכל ומן הרעב.
"במהלך הדורות הפך נחשון לסמל המייצג ראשוניות והעזה. על-שם נחשון נטבע המושג "קפיצה נחשונית", כתיאור לקפיצה נועזת, "מבצע נחשון" (המבצע לפריצת הדרך לירושלים הנצורה במלחמת השחרור), שמות של יחידות צבאיות בצה"ל ובשב"ס, שמה של המכינה הקדם-צבאית החילונית הראשונה "נחשון".
במסורת המחשבה היהודית-דתית, נחשון מסמל גם את ההשתדלות הטבעית שעל האדם לעשות, כדרך לקבל סיוע מהקב"ה, במקום לשבת בחיבוק ידיים ולצפות לנס, שכן לפי המדרש, קפץ נחשון בן עמינדב לים סוף עוד לפני שנבקע, ורק לאחר שהגיע לעומק בו הגיעו המים לצווארו, נבקע הים ובני ישראל עברו בו". (וויקפדיה).
נחשון משמש היום את ראובן קובנט, מנכ"ל, " דן אנד ברדסטריט ישראל", בטור נוקב למען הצלת האוליגרכים שלנו, (הנחשונים של ישראל המודרנית כלשונו), בעמוד 17 של "דה מרקר" מהיום.
האיש המוכשר הזה, סוג של נחשון בעצמו, שכן אחרת איך נסביר את המנכ"לות שלו בחברה "בינלאומית למידע עסקי, הנותנת שרותי מידע עסקי, מידע על אשראי ומידע שיווקי. המידע ניתן בעיקר לחברות או מנהלים המעוניינים במידע אודות חברות אחרות". (וויקפדיה),
דן אנד ברדסטריט ישראל היא חברת דרוג למעשה, תפקידה לשמש מצפן אובייקטיבי לפעילים בשוק ההון הישראלי ולספק מידע מהימן על חוסנם הפיננסי של החברות שפועלות במשק.
קובנט היה לפני זה נציגנו (של הריבון, כלומר- הרגולטור), בבורסה בתל אביב, ובתור שכזה, עמד בראשה של משטרת הבורסה, מוסד שתפקידו לשמור בשמנו המשקיעים, על כל השמנת שזורמת שם בימים טובים יותר מן הימים האלה.
יש קשר הגיוני בין תפקידו של האיש בעבודתו הקודמת, ובין הניהול בפועל של חברת דירוג, שמתפקדת גם כסוג של רגולטור קפיטליסטי במשק.
ומה רוצה מאיתנו האיש המוכשר הזה, בטור בעמוד 17 של דה מרקר?
ראשית הוא מפליג בשבחם של "הטייקונים" הישראלים, הנחשונים של ישראל מודל מאה ה - 21 לדבריו.
הם אנשי העוז ומופת של אומץ הלב של שוק ההון הישראלי, שהשקיעו באקט פטריוטי למופת, אליבא דה קובנט, את כספינו (שהפכו בינתיים בזכות "המוסדיים", קרי מנהלי הקופות והקרנות, עוד סוג של זבל אנושי תאב בצע ומצומק שכל, שממשיך לחתוך את חסכונותינו המתנדפים בעמלות מופקעות, כאילו לא קרה כלום בשנה האחרונה "), ל"איגרות זבל", שהושקעו בפלז'ה בניו יורק, וב"סטריפ" בלאס וגאס ואו בשכונות חדשות שמזכירות את השכונות "הסביונים" שלנו, (כאילו אין די בהם כנכס ארכיטקטורי, אורבני), בבירות של הונגריה, רומניה, אוקראינה, רוסיה ופולין.
הקריאה הנרגשת של מנכ"ל חברת הדירוג האובייקטיבית לכאורה, לשמור על האוליגרכים שלנו (תשובה, דנקנר, לבייב ושות), למען חוסן המולדת, היא קריאה זדונית, מטעה ומרושעת שמנסה להפעיל לחץ על הפוליטיקאים רפי השכל ותאבי השלטון שלנו (בתקופה של בחירות, לא עלינו), לצאת להגנתם של מי שהביאו את המשבר הכלכלי הענק הזה לפתחנו. (סביר שאם היו מסתפקים בשוק ובנכסים ישראלים, האימפקט של הצונמי הגלובלי הזה, היה ממותן בהרבה אצלנו, ולא היה מאיים באופן ריאלי משו, על חוסנם של הבנקים בישראל, ועל כספי הפנסיה של כולנו).
מה גדולה האירוניה שבעמוד קודם, ע' 16 ("שאפו" לעורך של דה מרקר), נפרסת תוכניתו הסודית של נתןYAHOO, שעיקרי דבריו, דומים לאלה של קובנט.
הוא קורה לממשלתנו לרכוש את "אגרות הזבל" של האוליגרכים ולהציל בעצם את החברות הכושלות שלהם, שעיקר ההפסדים שלהם קשורים לירידות ערכי הנכסים שרכשו בחו"ל בבהילות נחשונית מופרזת. (תאוות בצע זולה ומתועבת).
הרכישות האלה, כרגע מדובר בעשרות מיליארדים, יבואו מן הכיסים שלנו (העלאת מיסים, הורדת שכר במגזר הציבורי ופיטורים שם, ואו אינפלציה דוהרת כתוצאה מהדפסת כסף לכיסוי הרכישות האלה).
כך נסבסד פעם נוספת את תאוות הבצע של תשובה, לבייב, דנקנר, אריסון, האחים עופר, שלאחד מהם היה מספיק כסף כדי לקנות תואר אבירות של הממלכה המאוחדת, בריטניה, בסך 200,000,000 (מאתיים מיליון), שקל.
אז אני רק שואל, עד כמה נמשיך לאכול את החרא של האנשים האלה?
ולאלה שחושבים שנתןYAHOO השתנה, הנה התזכורת, האיש כפי שהיה תמיד, עבד לבעלי ההון, אדוני הארץ.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה