פורסם במקור בקפה דה מרקר ב - 6/1/2009
נניח יש לך ממחטה, אביזר בלתי אופנתי בעליל, שפעם, בימי קדם, (משהו כמו חמישים שנה אחורה), אנשים נהגו לקחת איתם בכיס ולקנח את אפם בו.למי שלא זוכר או מעולם לא ראה את האביזר הבלתי היגייני הזה, אומר כך.מדובר בפיסת בד בגודל של עשרים סנטימטרים רבועים בערך, שאבותינו נהגו לשאת בכיסם, בעיקר כדי למרוח בו נזלת, אבל היו גנדרנים של ממש, שהיו נושאים את הממחטה בכיס החליפה העליון מקדימה, ואותם היא שימשה כאביזר גנדרני, או כאמצעי חיזור אלטרנטיבי, ובמקרה והתמזל מזלם, ונתקלו בכוסית מתייפחת, או אז הם היו מגישים לה את המטפחת בתנועה מליאת חן מגונדרת, והיו לפי האגדות (בעיקר סרטי הוליווד של פעם), זוכים בזיון אגב כך.אז למה הרחבתי את הדיבור באביזר הזניח הזה?כרגיל, כחובב מושבע של כתיבה אלגורית, הממחטה תשמש אותי להמחיש שני אבסורדים שמתנהלים בימים אלה לנגד עינינו.אבל תחילה נשלים את האלגוריה.נניח והופשטת ברבים והתחת שלך ומבושיך תלויים וגלויים לעיני כל. או אז, בשיא המבוכה, בעת שאתה מנסה לכסותם באמצעות שתי ידיך, תחילה את הקדימה באמצעות יד שמאל, ארוך מדי ותלוי מדי, לא מצליח, ואת התחת, ביד ימין שהיא היד הראויה לתחת, ואז, למי מקהל המתבוננים בך, נכמרים הרחמים עליך, והוא מגיש לך ממחטה.וכאן רק מתעצמת הדילמה, שכן, בניגוד למצב הקודם, כעת אתה יכול לכסות קדימה או אחורה, אבל איך שלא תבחר, צד אחד של כלימתך עדיין יישאר בלתי מכוסה, ומצבך לא ממש שפר עליך.
את הלקח הזה ילמדו מצביעינו הדגולים בקרוב, כאשר יתפזר ערפל הקרב בעזה, וצבאנו הגיבור, יעמוד שם מולנו, עירום ועריה, ללא כסות לתחת או לזין, רק עם ממחטה מלאה בסמרק ירוק יבש, שכן זו ממחטה די משומשת בעצם, שהמוסד הארכאי הזה, שנקרא הצנזור, הגיש לו בעוד מועד לכיסוי כלימתו.או אז יצטרכו מצביעינו הדגולים, לבחור בין קדימה ואחורה.מניסיון העבר, כיסוי תחת הוא חשוב מאימת הווינוגרדים.מצד שני, הגודל לא מאפשר חשיפה מכובדת של האביזר מקדימה.מה עושים אם כן?, איני יודע.מה שאני יודע בוודאות כמעט מוחלטת, שאנחנו נגלה, שמה שלא ידענו, לא היה שם בעצם. כלומר, אמנם צבאנו המפואר נמצא בתוך עזה, אבל גם החמאס עדיין שם, בדיוק כמו שהיה לפני זה, והוא משום מה מסרב לשחק עם כוחותינו תופסת, ומתעקש על זכותו למחבואים דווקא.כך קורה שהצבא המפואר שלנו, במקום להלחם בחמאס שירד למחתרת, מרוב תסכול נלחמים זה בזה, ולצערי בהצלחה בלתי מבוטלת.עוד יכתבו ספרים רבים וחוקרים דגולים יעסקו במחקרים מעמיקים, כיצד הצליחה התקשורת הישראלית, להקדיש מאות שעות שידור לכלום בעצם.שעות רבות מדי יום, יושבים מיטב ה"טלנטים" שלנו, אחד באולפן, והשני ב"חזית יענום", ושם בעיקר קופא לו (או לה), התחת, ומברברים אותנו ואת עצמם לדעת, במלל שאין בו כלום באופן מוחלט לגמרי, שכן בעזה לא קורה שום דבר בעצם. כל הפיאסקו הזה ממתין לילד הבלתי מנומס בקרבנו, שיעמוד בכיכר ויצעק בקול רם, שהמלך המפואר הזה שלנו, מסתובב לו עם ממחטה משומשת, שמאחוריו מסתתר אביזר שלא היה בו די כדי לשמש תאורן בסרט כחול סוג ד'.
ומה האבסורד השני שהבטחתי?
עיתוני הכלכלה של הימים האחרונים מלאים בסקירות מלומדות בעד, ובעיקר נגד, הרעיון האוילי והזדוני של האוליגרכים שלנו, למחול להם על חטאי העבר, ולמחוק את חובם לנו.הרעיון פשוט, הם חייבים לנו כסף.הרבה מאוד כסף, אשר במהלך החדשים הבאים הם היו אמורים להחזיר לנו, בתוספת ריבית בלתי מבוטלת, בזכות כללים מוטרפים של מה שקוראים היום ה"קפיטליזם החזירי", שאומר, שככל שאתה מגדיל את הסיכונים שלך, ביום הדין, (או יום התשלום), אתה מרוויח בגדול ואו מפסיד את כל הכסף. (הריבית על אגרות חוב גדל בהתאם לרמת הסיכון, ועומד כיום אצל מרבית האוליגרכים על רמות של עשרות אחוזים).בקרוב מאוד יגיע יום התשלום. כדי להחזיר את חובם לנו, האנשים היקרים האלה צריכים לממש נכסים, או בעברית פשוטה, למכור את הבסטה, שכוללת חברות, בתים וגם קצת מטוסים פרטיים וכאלה.אבל החברים האלה שלנו, לא ממש רוצים להיפרד מכל זה, ומעדיפים לעשות פעולה הרבה יותר מסובכת לכאורה, וזה להפריד סופית בינינו ובין הכסף שלנו.שכן, הנכסים שלהם היום, חלקם עדיין ברשותם, אבל בעוד שנה שנתיים, אחרי נטילת הלוואות נוספות להמשך המינוף של פרויקטים בארצות הברית, ובאירופה, יהפכו לנכסים של נותני ההלוואות, הבנקים, ואלה, שלא כמו המוסדיים, נציגנו כלפי האוליגרכים, נותנים ג'ובות רק בתמורה לבטחונות, מה שיהפוך אותם לבעלי הנכסים של האוליגרכים, ואותנו למרוששים מחסכונותינו.ומה זה קשור לממחטה.ובכן, האוליגרכים החביבים שלנו, הציעו לנו בתמורה לוויתר על כספנו, ממחטה, (אמנם נזדקק לה בעת שנבכה על הכסף), מליאה ודביקה בסמרק יבש, או אחוז אחד של ריבית נוספת, בתמורה לסיכוי וודאי שלנו כאמור, לאבד את כל הכסף.עם ממחטה כזאת, אפילו קלרק גייבל לא היה מצליח לזיין את הפרוצה הכי מעפן בהוליווד, אבל היא תספיק כדי להכניס לנו שטרונגול בעובי של סנדה לתחת.
את הלקח הזה ילמדו מצביעינו הדגולים בקרוב, כאשר יתפזר ערפל הקרב בעזה, וצבאנו הגיבור, יעמוד שם מולנו, עירום ועריה, ללא כסות לתחת או לזין, רק עם ממחטה מלאה בסמרק ירוק יבש, שכן זו ממחטה די משומשת בעצם, שהמוסד הארכאי הזה, שנקרא הצנזור, הגיש לו בעוד מועד לכיסוי כלימתו.או אז יצטרכו מצביעינו הדגולים, לבחור בין קדימה ואחורה.מניסיון העבר, כיסוי תחת הוא חשוב מאימת הווינוגרדים.מצד שני, הגודל לא מאפשר חשיפה מכובדת של האביזר מקדימה.מה עושים אם כן?, איני יודע.מה שאני יודע בוודאות כמעט מוחלטת, שאנחנו נגלה, שמה שלא ידענו, לא היה שם בעצם. כלומר, אמנם צבאנו המפואר נמצא בתוך עזה, אבל גם החמאס עדיין שם, בדיוק כמו שהיה לפני זה, והוא משום מה מסרב לשחק עם כוחותינו תופסת, ומתעקש על זכותו למחבואים דווקא.כך קורה שהצבא המפואר שלנו, במקום להלחם בחמאס שירד למחתרת, מרוב תסכול נלחמים זה בזה, ולצערי בהצלחה בלתי מבוטלת.עוד יכתבו ספרים רבים וחוקרים דגולים יעסקו במחקרים מעמיקים, כיצד הצליחה התקשורת הישראלית, להקדיש מאות שעות שידור לכלום בעצם.שעות רבות מדי יום, יושבים מיטב ה"טלנטים" שלנו, אחד באולפן, והשני ב"חזית יענום", ושם בעיקר קופא לו (או לה), התחת, ומברברים אותנו ואת עצמם לדעת, במלל שאין בו כלום באופן מוחלט לגמרי, שכן בעזה לא קורה שום דבר בעצם. כל הפיאסקו הזה ממתין לילד הבלתי מנומס בקרבנו, שיעמוד בכיכר ויצעק בקול רם, שהמלך המפואר הזה שלנו, מסתובב לו עם ממחטה משומשת, שמאחוריו מסתתר אביזר שלא היה בו די כדי לשמש תאורן בסרט כחול סוג ד'.
ומה האבסורד השני שהבטחתי?
עיתוני הכלכלה של הימים האחרונים מלאים בסקירות מלומדות בעד, ובעיקר נגד, הרעיון האוילי והזדוני של האוליגרכים שלנו, למחול להם על חטאי העבר, ולמחוק את חובם לנו.הרעיון פשוט, הם חייבים לנו כסף.הרבה מאוד כסף, אשר במהלך החדשים הבאים הם היו אמורים להחזיר לנו, בתוספת ריבית בלתי מבוטלת, בזכות כללים מוטרפים של מה שקוראים היום ה"קפיטליזם החזירי", שאומר, שככל שאתה מגדיל את הסיכונים שלך, ביום הדין, (או יום התשלום), אתה מרוויח בגדול ואו מפסיד את כל הכסף. (הריבית על אגרות חוב גדל בהתאם לרמת הסיכון, ועומד כיום אצל מרבית האוליגרכים על רמות של עשרות אחוזים).בקרוב מאוד יגיע יום התשלום. כדי להחזיר את חובם לנו, האנשים היקרים האלה צריכים לממש נכסים, או בעברית פשוטה, למכור את הבסטה, שכוללת חברות, בתים וגם קצת מטוסים פרטיים וכאלה.אבל החברים האלה שלנו, לא ממש רוצים להיפרד מכל זה, ומעדיפים לעשות פעולה הרבה יותר מסובכת לכאורה, וזה להפריד סופית בינינו ובין הכסף שלנו.שכן, הנכסים שלהם היום, חלקם עדיין ברשותם, אבל בעוד שנה שנתיים, אחרי נטילת הלוואות נוספות להמשך המינוף של פרויקטים בארצות הברית, ובאירופה, יהפכו לנכסים של נותני ההלוואות, הבנקים, ואלה, שלא כמו המוסדיים, נציגנו כלפי האוליגרכים, נותנים ג'ובות רק בתמורה לבטחונות, מה שיהפוך אותם לבעלי הנכסים של האוליגרכים, ואותנו למרוששים מחסכונותינו.ומה זה קשור לממחטה.ובכן, האוליגרכים החביבים שלנו, הציעו לנו בתמורה לוויתר על כספנו, ממחטה, (אמנם נזדקק לה בעת שנבכה על הכסף), מליאה ודביקה בסמרק יבש, או אחוז אחד של ריבית נוספת, בתמורה לסיכוי וודאי שלנו כאמור, לאבד את כל הכסף.עם ממחטה כזאת, אפילו קלרק גייבל לא היה מצליח לזיין את הפרוצה הכי מעפן בהוליווד, אבל היא תספיק כדי להכניס לנו שטרונגול בעובי של סנדה לתחת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה