7/1/2009 בקפה דה מרקר.שימו לב לתאריך!
זה לא בתחילת מבצע "עופרת בתחת" אלא מבצע סיני!
1 בנובמבר 1956
מאז ניסינו את זה בששת הימים, ב - 1967.
במלחמת "יום הכיפור", ב - 1973.
במבצע ליטני ב- 1978.
ב"מלחמת לבנון", ב - 1982.
ב"אינתיפאדה הראשונה", ב - 1987.
ב"בענבי זעם", ב - 1996.
ב "אינתיפאדת אל-אקצה, ב - 2000
ב"חומת מגן", ב - 2002.
ב"מלחמת לבנון השנייה", ב - 2006.
בכל המלחמות האלה הפעלנו כוח, כוח רב.
מה השגנו?
מסיני ומעזה נסוגונו זמן קצר אחרי הכיבוש הראשון.
בששת הימים כבשנו את עזה, אתם זוכרים, כבשנו את עזה ואת הגדה ורמת הגולן. את עזה כבר מזמן החזרנו, והיום מיטב המוחות שלנו שוברים את הראש איך לצאת מהגדה עם מינימום נזק ולהשאיר את מה שהיה שלנו מן הכנרת וגם לספק את תאותו של אסד. (אגב, להזויים ביותר בקרבנו, תפקחו עיניים, מרוב הגדה כבר ממילא יצאנו, להזכירכם, את "עיר האבות" החזיר להם נתניהו).
במלחמת יום כיפור איבדנו את כוח ההרתעה שלנו. (וגם את המדינה כמעט). (באופן חריג קצת, היא נכפתה עלינו, לא מדויק, אבל המצרים התחילו).
מלבנון בסבב הראשון, יצאנו בבושת פנים, לא לפני שביססנו את כוחה של התנועה האלמונית אז, קצת פחות אלמונית היום, תנועת החיזבאללה.
באינתיפאדה ביססנו את כוחו של החמס, הפרד ומשול, זוכרים עדיין, כאלטרנטיבה לפתח, ממש אלטרנטיבה מוצלחת.
במלחמת לבנון השנייה, אבדנו סופית את כוח ההרתעה שלנו, ויצבנו את שלטון החמס בעזה, על ידי דחיפתם לכוון אירן, ידידתנו. (גם קצת העצמנו את כוחו של החיזבאללה, שהפך בעקבות כך לגורם הפוליטי החזק בלבנון).
ומה אתם חושבים שתניב לנו המלחמה הנוכחית בעזה?
אני מהמר, שבמקרה הטוב, שכן המלחמה שם הסתיימה פלוס מינוס, נוכל לחזור למצב שהיינו בו קודם.
במקרה הגרוע, אותם סיכויים בעיני, הכנסנו לטווח הרקטות עוד 1.5 מיליון תושבים חדשים וביססנו את כוחו של החמאס, שייצא מחוזק מן המערכת המסורסת והגרוטסקית הזאת שנהלנו נגדם. (אבל לפחות טבענו מושג חדש באסטרטגיה הצבאית, "מלחמה בפינצטה").
אבל באותה תקופה, כלומר מ - 1956, חתמנו חוזה שלום עם מצרים. הפלא ופלא, ההסכם עדיין מחזיק מעמד. איזה גרוע.
אה, כמעט שכחתי, האויב מן המזרח, זה שרבין הבוגד חתם איתם על חוזה שלום, זה מחזיק מעמד לא רע בכלל.
אז אני שואל את רוב העם המטומטם הזה עוד פעם:
איזה דרך אתם מתרשמים יעילה יותר? (יעילה, שווה, אידיוטים יקרים שלי, פחות מטחי כבוד לטובי בנינו).
אגב, לדרך שלכם יש שם, זה שם כמעט אקדמי, (כלומר מכובד), קוראים לו: "מצעד האיוולת".
זה לא בתחילת מבצע "עופרת בתחת" אלא מבצע סיני!
1 בנובמבר 1956
מאז ניסינו את זה בששת הימים, ב - 1967.
במלחמת "יום הכיפור", ב - 1973.
במבצע ליטני ב- 1978.
ב"מלחמת לבנון", ב - 1982.
ב"אינתיפאדה הראשונה", ב - 1987.
ב"בענבי זעם", ב - 1996.
ב "אינתיפאדת אל-אקצה, ב - 2000
ב"חומת מגן", ב - 2002.
ב"מלחמת לבנון השנייה", ב - 2006.
בכל המלחמות האלה הפעלנו כוח, כוח רב.
מה השגנו?
מסיני ומעזה נסוגונו זמן קצר אחרי הכיבוש הראשון.
בששת הימים כבשנו את עזה, אתם זוכרים, כבשנו את עזה ואת הגדה ורמת הגולן. את עזה כבר מזמן החזרנו, והיום מיטב המוחות שלנו שוברים את הראש איך לצאת מהגדה עם מינימום נזק ולהשאיר את מה שהיה שלנו מן הכנרת וגם לספק את תאותו של אסד. (אגב, להזויים ביותר בקרבנו, תפקחו עיניים, מרוב הגדה כבר ממילא יצאנו, להזכירכם, את "עיר האבות" החזיר להם נתניהו).
במלחמת יום כיפור איבדנו את כוח ההרתעה שלנו. (וגם את המדינה כמעט). (באופן חריג קצת, היא נכפתה עלינו, לא מדויק, אבל המצרים התחילו).
מלבנון בסבב הראשון, יצאנו בבושת פנים, לא לפני שביססנו את כוחה של התנועה האלמונית אז, קצת פחות אלמונית היום, תנועת החיזבאללה.
באינתיפאדה ביססנו את כוחו של החמס, הפרד ומשול, זוכרים עדיין, כאלטרנטיבה לפתח, ממש אלטרנטיבה מוצלחת.
במלחמת לבנון השנייה, אבדנו סופית את כוח ההרתעה שלנו, ויצבנו את שלטון החמס בעזה, על ידי דחיפתם לכוון אירן, ידידתנו. (גם קצת העצמנו את כוחו של החיזבאללה, שהפך בעקבות כך לגורם הפוליטי החזק בלבנון).
ומה אתם חושבים שתניב לנו המלחמה הנוכחית בעזה?
אני מהמר, שבמקרה הטוב, שכן המלחמה שם הסתיימה פלוס מינוס, נוכל לחזור למצב שהיינו בו קודם.
במקרה הגרוע, אותם סיכויים בעיני, הכנסנו לטווח הרקטות עוד 1.5 מיליון תושבים חדשים וביססנו את כוחו של החמאס, שייצא מחוזק מן המערכת המסורסת והגרוטסקית הזאת שנהלנו נגדם. (אבל לפחות טבענו מושג חדש באסטרטגיה הצבאית, "מלחמה בפינצטה").
אבל באותה תקופה, כלומר מ - 1956, חתמנו חוזה שלום עם מצרים. הפלא ופלא, ההסכם עדיין מחזיק מעמד. איזה גרוע.
אה, כמעט שכחתי, האויב מן המזרח, זה שרבין הבוגד חתם איתם על חוזה שלום, זה מחזיק מעמד לא רע בכלל.
אז אני שואל את רוב העם המטומטם הזה עוד פעם:
איזה דרך אתם מתרשמים יעילה יותר? (יעילה, שווה, אידיוטים יקרים שלי, פחות מטחי כבוד לטובי בנינו).
אגב, לדרך שלכם יש שם, זה שם כמעט אקדמי, (כלומר מכובד), קוראים לו: "מצעד האיוולת".
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה