פורסם לראשונה בקפה דה מרקר ב - 10/1/2009
לבני: "הלחץ להפסקת אש מחזק את החמאס" (וושינגטון פוסט, וואלה, מהיום)
יש לי חדשות בשבילך גברתי שרת החוץ ההחלטית שלנו, מי שמחזק את החמאס, זה אתם בהתנהלות המטומטמת שלכם, שבמהלכו יצאתם למערכה צבאית בלי לחשוב על השלכותיה.
זה מפתיע אתכם שהם ירדו למחתרת, אתם הגדרתם אותם כארגון טרור, וארגוני טרור ובעיקר ההנהגות שלהם, פועלים במחתרת. (תשאלי את אביך הרוחני, יצחק שמיר, כן הוא עדיין חי, אם אפשר לקרוא לזה חיים, אבל גם החיים שלנו לא משהו בזכותך ובזכות חבריך לעבודה).
סמטאות עזה היו הפתעה אסטרטגית עבורכם?
למה לא עיינתם בתצלומי אוויר, שום דבר לא השתנה שם מאז שעזבנו.
החמאס לא יוצר מגע. באמת לא בסדר, הוא רוצה שתלחמו בו בתוך האזור הבנוי, כי שם יתרונו עלינו גדול בהרבה. איך לא חשבתם על זה.
איך חשבתם לצמצם את איום הטילים ללא שליטה פיזית בשטח?
איפה היו כל האסטרטגים הדגולים של המודיעין שלנו, שציפו כי החמאס ירד על הברכיים כתוצאה ממספר זניח, (בעיניו), של 700 הרוגים, שכולם בסך הכל, שינו מצב צבירה, וכעת הם יותר קרובים לאללה.
יש לי עוד חדשות בשבילך, גם 7000 הרוגים לא ממש יזיזו להם, אבל יזיזו לנו. ויזיזו לעולם, ששונא אותם לא פחות מאתנו, אבל בעקבות המערכה ההססנית שלכם, הבינו, שגם אם יתנו לנו עוד שלושה חדשים, שום דבר בעזה לא ישתנה בהיבט האסטרטגי, רק כל העולם יראה הרבה יותר גרוע, על כך שנתן לנו לרסק את עזה ולהרוג עוד כמה מאות של בלתי מעורבים, שהרי זה מה שקורה במלחמות, הלא כן.
גם בערפול שהיה הדבר החכם היחיד שעשיתם במערכה הזאת לא עמדתם, ופיזרתם אותו, את ערפל הקרב, ומה שנשאר שם, זה צבא נבוך ומובך, שרודף אחרי הזנב שלו בפאתי הישובים בעזה, וכמה תקריבים חוזרים של מנות קרב לארבע, וגם איזה מג"ד שמרוב תסכול עיתונאי הופך לגיבור ליום אחד בזכות העובדה המפתיעה, שמשפחתו, (יש לציין שהיא ממש סימפטית), חיה בצילם של טילי החמאס, כמו שנשב בקרוב כולנו.
"אני לא אוהבת את המונח הפסקת אש", אומרת הגברת ליבני, "משום שהוא נראה כמו הסכם בין שני צדדים לגיטימיים". האומנם גבירתי, ואם מי אנחנו מדברים כעת באמצעות המצרים, עם שני האריות המורעבים בגן החיות העלוב של ג'בליה.
וכעת מה יקרה, אתם ממש ממולכדים הלא כן, אם תפסיקו עכשיו, הניצחון באופן ברור לא שלנו, אם תעמדו במקום, מספר הקורבנות יעלה מידי יום, שכן הם יתחילו לזנב בנו, כמו בכל צבא נייח, שהופך לברווז צולע, במטווח המאולתר הזה שאתם מגישים לצלפי החמאס.
אם תכניסו עוד כוחות, תאלצו לכבוש את עזה, הדבר הזה יהיה כרוך במאות קורבנות שלנו ואלפים שלהם, אבל עדיין, מן הבחינה האסטרטגית, אנחנו נשאר באותו מקום, אבל עם הזנב בן הרגליים, שכן לא רחוק היום, והעולם הצבוע והמגעיל הזה, יטיל עלינו סנקציות, ואז גברתי שרת החוץ המאוד מוכשרת, את תגיעי להישג ענק, הישג היסטורי, שכן אנחנו והאירנים נהיה בדיוק באותה פוזיציה בעולם, אבל מי יודע, זה עשוי להביא לסוג של סולידריות בינינו, והם מתוך פרץ של אהדה ושותפות גורל, יפסיקו להעשיר אורניום כדי לאייד אותנו.
בינגו, עכשיו בעצם גיליתי את המטרות האמיתיות של המלחמה הזאת, גברתי שרת החוץ, אני חוזר בי, את והקולגות שלך גאונים אסטרטגיים.
יש לי חדשות בשבילך גברתי שרת החוץ ההחלטית שלנו, מי שמחזק את החמאס, זה אתם בהתנהלות המטומטמת שלכם, שבמהלכו יצאתם למערכה צבאית בלי לחשוב על השלכותיה.
זה מפתיע אתכם שהם ירדו למחתרת, אתם הגדרתם אותם כארגון טרור, וארגוני טרור ובעיקר ההנהגות שלהם, פועלים במחתרת. (תשאלי את אביך הרוחני, יצחק שמיר, כן הוא עדיין חי, אם אפשר לקרוא לזה חיים, אבל גם החיים שלנו לא משהו בזכותך ובזכות חבריך לעבודה).
סמטאות עזה היו הפתעה אסטרטגית עבורכם?
למה לא עיינתם בתצלומי אוויר, שום דבר לא השתנה שם מאז שעזבנו.
החמאס לא יוצר מגע. באמת לא בסדר, הוא רוצה שתלחמו בו בתוך האזור הבנוי, כי שם יתרונו עלינו גדול בהרבה. איך לא חשבתם על זה.
איך חשבתם לצמצם את איום הטילים ללא שליטה פיזית בשטח?
איפה היו כל האסטרטגים הדגולים של המודיעין שלנו, שציפו כי החמאס ירד על הברכיים כתוצאה ממספר זניח, (בעיניו), של 700 הרוגים, שכולם בסך הכל, שינו מצב צבירה, וכעת הם יותר קרובים לאללה.
יש לי עוד חדשות בשבילך, גם 7000 הרוגים לא ממש יזיזו להם, אבל יזיזו לנו. ויזיזו לעולם, ששונא אותם לא פחות מאתנו, אבל בעקבות המערכה ההססנית שלכם, הבינו, שגם אם יתנו לנו עוד שלושה חדשים, שום דבר בעזה לא ישתנה בהיבט האסטרטגי, רק כל העולם יראה הרבה יותר גרוע, על כך שנתן לנו לרסק את עזה ולהרוג עוד כמה מאות של בלתי מעורבים, שהרי זה מה שקורה במלחמות, הלא כן.
גם בערפול שהיה הדבר החכם היחיד שעשיתם במערכה הזאת לא עמדתם, ופיזרתם אותו, את ערפל הקרב, ומה שנשאר שם, זה צבא נבוך ומובך, שרודף אחרי הזנב שלו בפאתי הישובים בעזה, וכמה תקריבים חוזרים של מנות קרב לארבע, וגם איזה מג"ד שמרוב תסכול עיתונאי הופך לגיבור ליום אחד בזכות העובדה המפתיעה, שמשפחתו, (יש לציין שהיא ממש סימפטית), חיה בצילם של טילי החמאס, כמו שנשב בקרוב כולנו.
"אני לא אוהבת את המונח הפסקת אש", אומרת הגברת ליבני, "משום שהוא נראה כמו הסכם בין שני צדדים לגיטימיים". האומנם גבירתי, ואם מי אנחנו מדברים כעת באמצעות המצרים, עם שני האריות המורעבים בגן החיות העלוב של ג'בליה.
וכעת מה יקרה, אתם ממש ממולכדים הלא כן, אם תפסיקו עכשיו, הניצחון באופן ברור לא שלנו, אם תעמדו במקום, מספר הקורבנות יעלה מידי יום, שכן הם יתחילו לזנב בנו, כמו בכל צבא נייח, שהופך לברווז צולע, במטווח המאולתר הזה שאתם מגישים לצלפי החמאס.
אם תכניסו עוד כוחות, תאלצו לכבוש את עזה, הדבר הזה יהיה כרוך במאות קורבנות שלנו ואלפים שלהם, אבל עדיין, מן הבחינה האסטרטגית, אנחנו נשאר באותו מקום, אבל עם הזנב בן הרגליים, שכן לא רחוק היום, והעולם הצבוע והמגעיל הזה, יטיל עלינו סנקציות, ואז גברתי שרת החוץ המאוד מוכשרת, את תגיעי להישג ענק, הישג היסטורי, שכן אנחנו והאירנים נהיה בדיוק באותה פוזיציה בעולם, אבל מי יודע, זה עשוי להביא לסוג של סולידריות בינינו, והם מתוך פרץ של אהדה ושותפות גורל, יפסיקו להעשיר אורניום כדי לאייד אותנו.
בינגו, עכשיו בעצם גיליתי את המטרות האמיתיות של המלחמה הזאת, גברתי שרת החוץ, אני חוזר בי, את והקולגות שלך גאונים אסטרטגיים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה