שעת צהרים במקום נטול משמעות, ביום שהוא בינתיים נטול משמעות, ולכותב, נטול משמעות, שמתלבט בין רצונו להמשיך להיות כזה ובין העקצוצים במרכז האגו שבאזור בלוטת הערמונית שלו, ששואל אותו ללא הרף, אם זה הוא זה.
למרות שמשפט הפתיחה אמנם בקצב הנכון, הוא לחלוטין אינו נכון, שכן אני נמצא בעצם במקום הכי קרוב לגיהינום, אם נכונים הסיפורים בכל המיתוסים ובאגדות שרקמו בני האדם, לפיו המקום הלוהט והלא אופנתי הזה נמצא בכל מקרה למטה , כלומר נמוך, ובוודאי יותר למטה מגן העדן, שבטוח לגמרי שהוא נמצא במרחק הכי גדול מישראל, שכן המקום הזה מאפיין בעיקר אנשים אלרגיים לשקט, ועוד יותר לשלווה פסטורלית, שהיא מביאה להם על המקום את הג'ננה, וגורמת להם, כקולקטיב, לפצוח במלחמונת, שתהפוך את המעט שהיה פסטוראלי במקומותינו, למשהו שהוא הכי קרוב לגיהינום.
אז בתוך המציאות הישראלית, בפן הטופוגרפי שלו, מכל מקום, אני נמצא מזה שלושה ימים בעין בוקק שבים המלח, ומנסה לשקלל את השפעות הברום על חוויתי, אל מול ההשפעה הבלתי נלאית של הקירבה היחסית לגיהינום.
למי שאינו יודע, עין בוקק הוא בעצם נווה מדבר, עם מעינות מרפא, ועצי דקל, מוקף בהרי יהודה ממערב, ים המלח,(למעשה בריכת יבוש של האחים עופר), והרי אדום ממזרח, ונמצא במקום הכי נמוך בעולם, אשר בשתדלנותם הבלתי נלאית של האחים עופר,מונמכת בעוד כמה סנטימטרים כל חודש, וזו פעולה ראויה ביותר מצידם, כי זה כאמור גם מקרב אותנו לאטרקציה נוספת, הלא הוא הגהינום, שאולי כבר היה כאן בעבר, במה שאבותינו קראו סדום ועמורה, וכל אשר נותר משתי הערים המפוארות האלה, הוא אשת לוט, הפסל, שדומה לאשתו של ההולל הזה, כמו שפסליו של אגם דומים למשהו.
אז בהחלט אפשרי, ששני האחים הנהדרים האלה, הבעלים של ים המלח ושל שני הישובים לידו, נאות הכיכר ועין תומר, בעצם עוסקים במלכת שימור אמיתית, וברצונם בסך הכל לשחזר את סדום ועמורה, על מנת שעמינו המוסרי והצנוע, יוכל ליהנות ממכלול השירותים, ששתי הערים האלה הציעו בשפע.
זה נכון שאלוהים לא במיוחד אהב את אזרחי העיר, אבל זה היה פעם, היום ליהודים יש הרבה יותר כסף, כלומר יותר, אבל פחות בחמישים מיליארד, שגנב הקולגה מיידוף, אבל סביר שגם כך יש לנו יותר ממה שהיה לנו אז, כך שאולי זה יספיק לשחד את אלוהים ולגרום לו להביט הצידה, שכן אם נכונות הסטטיסטיקות בעולם, מאמיניו הולכים ופוחתים, ובהתאם לזה גם קופתו הולכת ומתדלדלת.
אז באופן זה, האחים עופר בעצם מקדישים את מרצם ואת האנרגיות שלהם, לא כל כך לדילול קופות הפנסיה שלנו, וגם לא רק כדי ליבש את ים המלח, אלה בעיקר כדי להעמיד את שתי הערים האלה, סמל לטוהר המידות, חיים צנועים ומוסריים, מחדש ולתפארת.
זה גם מסביר קצת את רכישת תואר האבירות של יולי עופר, שכן ערים כמו סדום ועמורה, ראויים למנהיגות נאצלת, ומי טוב יותר לכס השלטון שם, מסר יולי עופר, אביר הממלכה המאוחדת.
אני מניח שהפרץ של הנוסטלגיה והאהדה הבלתי מסויגת ליולי וסמי עופר, הם תוצאה משולבת של השפעות הברום שאני נושם והקרבה למקום מושבו של בעל זבוב הכל יכול, איפה שהוא הכי קרוב שבן אנוש יכול בחייו להתקרב אליו, על אף שבולגקוב התלווה לביקורו הממלכתי במוסקבה, ואף תיעד את תולדות הביקור בספר שנקרא ה"שטן במוסקבה".
אבל זה היה עוד מעט לפני מאה שנה, וברוסיה הבלתי מתורבתת והקומוניסטית, והגיעה העת לביקור נוסף מצידו, במדינה הרבה יותר מתורבתת ומוסרית כמו שלנו.
אבל ביקור כזה צריך שיהיה בעיתוי הולם, ולא סתם פושטי, שבו עוזריו של השטן נאלצו לכרות את ראשו של פקיד אלמוני ברחובות הבירה הרוסית, כדי לספק את הדרמה הראויה לביקור ממלכתי מן הסוג הזה.
לכן החלטתי לעסוק בפוסט הזה בשאלה מאוד מהותית, שפתרונה ההולם יאפשר להזמין לכאן את השטן לביקור ממלכתי, וליהנות סוף סוף מצידו השני של האלוהים או מסגנו לענייני רוע, שכן, העם הזה בציון, מתרכז בפן הזה של העשייה האנושית הרבה יותר מאשר בפן של עשית הטוב בימים אלה ובכלל.
וקוראי היקרים, איני מתכוון חלילה לכמה מאות של ילדים עזתיים, שהחזירו את נשמתם לאללה, שכן, זה נכון שאלה הפצצות שלנו שעשו את העבודה, אבל את האשמה אפשר לחלוק עם עוד כמה ישויות סימפטיות ואין סיבה של ממש לשמור את הכל לנו.
900 גופות הם בהחלט לא סיבה הולמת לביקור ממלכתי של השטן, אמנם זה נכון שבמוסקבה של בולגקוב הוא הסתפק בהרבה פחות, אבל שם נקשר הביקור ליהודי הבעייתי הזה ישו, ולפרוצדורה המשפטית שהוא עבר בבירה שלנו, כאשר פונטיאוס פילטוס משמש כשופט, ואבותינו הכוהנים כמלשינים, בראשם יהודה איש קריות, שאפשר שאילו היינו מוותרים על שירותיו בעוד מועד, היום היינו העם המאושר בעולם, שיושב לו בטח בארצו שלו בלי שאנשים מזוקנים יחמדו אותו השכם וערב.
אז מה הסוגיה שכל כך מפריעה לי בעצם.
ראשית, אני משוכנע שהשטן ישמח לביקור במקום שבו בני אדם הקיזו אחד את דמו של השני בתקופה של כחודש, אבל כאמור התוצאה לא ממש מרשימה, וזה יספיק לביקור חולף, קצר וחפיף ולא אליו אני מכוון הפעם.
אז איך אנחנו יכולים להפוך את המלחמה המצ'וקמקת הזאת לסיבה למסיבה שלנו עם השטן, שמעת אירועי סדום ועמורה סירב לפקוד אותנו?
עד עכשיו נגענו בבעיה אחת, מיני רבות יש לציין, של המלחמה האחרונה בהקשר זה, והוא מיעוט הקורבנות שנפלו חלל במלחמונת, למרות שלמיטב ידיעתי יש אלמנט שטני משהו בשמה של המלחמה שעושה שימוש בעופרת רותחת, שהו למיטב ידיעתי חומר מאוד פופולארי גם בגהינום, לצרכים די לא סימפטיים.
(בטח קשור לפשטות הלוגיסטית של השימוש בו, או הפיכתו לנוזל בטמפרטורות נמוכות למדי, דבר שמשתלב היטב במגמות החסכנות באנרגיה שהם טרנד אוניברסאלי, שניתן להניח שמקובל גם בממלכתו של בעל זבוב, ואולי יותר מאשר אצלנו, שכן, הוא, השטן, מבין שקיומו תלוי לגמרי בנו, בני האדם, ואילו אלוהים השחצן, הארוגנטי והמלא בעצמו, שכנע את עצמו מזמן שאנחנו תלויים בו).
איך נוכל לכסות על הכלימה שנובעת ממעוט הקורבנות, והיעדרם המוחלט של תמונות מלחמה דרמטיות במערכה הנוכחית?
אני מתרשם שגדולי האסטרטגים של שני הצדדים יושבים על המדוכה בעניין זה.
מיטב כתבנו משננים את המנטרה הכי פופולארית בז'רגון של המלחמה הנוכחית, והוא היעדרה המוחלט של תמונה אחת בודדת, או אירוע קליט מבחינת התקשורת האלקטרונית, שיחרץ בזיכרון הקולקטיבי של שני הצדדים, וגם יחרוץ אותו קצת, כמו למשל הדגל באיוו ג'ימה נניח, או הדגל הרוסי על הרייכסטג, או תמונת השריוניות השרופות במלחמה הקודמת, או מבטם המזוגג משו של הצנחנים בכותל, כלומר כל מלחמה ותמונותיה, וואלו המלחמה הנוכחית, מעשה שטן, שום תמונה שסיפקו כלי התקשורת, אינה תופסת את תשומת לב הציבור ומסרבת לחרוץ את זכרונו ותודעתנו, ואו במילים אחרות, אינה מאפשרת לשני הצדדים להגיד, פוס גמרנו, בואו נחזור להפסקת אש, דרך אגב, שם בדיוק היינו קודם, ונפסיק לזמן מה להרוג האחד בשני, עד הסבב הבא, שבו נקדים ונחשוב גם להכין בעוד מועד את תמונת המלחמה והניצחון, אחרי שמיטב הקריאטיב שלנו, ספי שקד וכאלה, ישקדו וייצרו עבורנו את הפתרון החזותי ההולם לסיומו של פיאסקו מן הסוג הזה.
ואז הנה זה באה לי, בהבזק של הרגע, רעיון שמאפשר לעשות שניים, לזמן לכאן את השטן לביקור, וגם לסיים את הפיאסקו.
למיטב ידיעתי, השטן, אמנם שמות שונים לו, אבל הוא אותה ישות בכל הדתות המונותיאיסטיות, ויש לו פחות או יותר את אותו תפקיד עבור יהודי, מוסלמי ונוצרי, ואלה שלושת הדתות שמעורבים בסיכסוך המטומטם הזה שמעסיק את המזרח התיכון מזה שני דורות פלוס.
כלומר, בני שלושת הדתות האלה מכבדים את השטן, ולמעשה את אותו שטן, כמעט כמו את הבוס שלו, שהוא ישות לגמרי שונה, שעבורו בנו מערכות כללים שונות כדי לרצותו, (או את שליחיו עלי אדמות, הרבנים, כהני הדת, הקאדים, הנזירים, וכל האדמיניסטרציה הדתית שהיא עיקר הנזק).
כך, הכללים לרצות את אללה שונים לחלוטין מאלה שיגרמו נחת ליהוה שלנו. אבל לרצות את השטן, מספיק להיות סתם חרא, וזה תופס לגבי בני שלושת הדתות באותה מידה.
ובכן הרעיון הולך כך.
היות והשטן הוא ללא ספק יצור רציונאלי, ניתן להסביר לו שכל מה שהוא זקוק לו הוא קצת אמונה בעתיד ובטמטום שלנו, ואנחנו אוטוטו, נארגן כאן מלחמה מספיק גדולה, שתזעזע לא רק את האזור שלנו, אלא אולי את כל הגלובוס.
כל מה שצריך זה לחכות קצת, עד שכלי המשחית ישתכללו עוד מעט בידי יריבנו האיראנים, ויהיה סיכוי טוב שבסיבוב הבא, המלחמה המקומית כאן, תשאיר את חותמה על כל כדור הארץ.
אז הטיעון שלי אומר כך, אם זו המגמה, אז פחות או יותר כעת זו ההזדמנות האחרונה לביקור ממלכתי של השטן באזורנו.
זו הפעם האחרונה שזה יכול לכלול נישוקים ולחיצות ידיים, שכן בפעם הבאה, אפשר שמה שיהיה כאן, הוא מדבר אפור של עפר ושל בטון מיותם.
ולכן זה הזמן לשיר את השיר של:
בוא אלינו שטן נחמד...
שב אצלי על כף היד...וכהנה.
ואם יבוא לכאן השטן, זה יצטלם משו, ואם בעניין הזה, נסכים עם הקולגות הפלסטינים שלנו, שביקורו יהיה אוניברסאלי, כלומר הוא ייערך במקום ממוצע כלשהו, ואולי במקום הכי פרובלמאטי, הר הבית נניח, ובקבלת הפנים ישתתפו מנהיגי שני הצדדים וכל האפוטרופוסים, כמו האיראנים מן הצד הפלסטיני והאמריקאים מן הצד שלנו, אז בתמונת הפוטואופ הזאת, נוכל לספק את תמונת הניצחון של כל צד לחוד וביחד, שכן מי לפני זה הצליח,קבל עם ועדה לשכנע את בלזבוב להטריח את עצמו ולהצטלם איתו לוחץ ידיים.
איני בטוח שחיוך יהיה שם, אבל דרמה כן, והנה לנו תמונת ניצחון מספיק דרמטית שתשמש אותנו ואת הפלסטינים, להנציח את הרגע לפני שגם אנחנו וגם הם עוברים מן העולם בשל משהו שההיסטוריונים יקראו לו שיא האיוולת.
למרות שמשפט הפתיחה אמנם בקצב הנכון, הוא לחלוטין אינו נכון, שכן אני נמצא בעצם במקום הכי קרוב לגיהינום, אם נכונים הסיפורים בכל המיתוסים ובאגדות שרקמו בני האדם, לפיו המקום הלוהט והלא אופנתי הזה נמצא בכל מקרה למטה , כלומר נמוך, ובוודאי יותר למטה מגן העדן, שבטוח לגמרי שהוא נמצא במרחק הכי גדול מישראל, שכן המקום הזה מאפיין בעיקר אנשים אלרגיים לשקט, ועוד יותר לשלווה פסטורלית, שהיא מביאה להם על המקום את הג'ננה, וגורמת להם, כקולקטיב, לפצוח במלחמונת, שתהפוך את המעט שהיה פסטוראלי במקומותינו, למשהו שהוא הכי קרוב לגיהינום.
אז בתוך המציאות הישראלית, בפן הטופוגרפי שלו, מכל מקום, אני נמצא מזה שלושה ימים בעין בוקק שבים המלח, ומנסה לשקלל את השפעות הברום על חוויתי, אל מול ההשפעה הבלתי נלאית של הקירבה היחסית לגיהינום.
למי שאינו יודע, עין בוקק הוא בעצם נווה מדבר, עם מעינות מרפא, ועצי דקל, מוקף בהרי יהודה ממערב, ים המלח,(למעשה בריכת יבוש של האחים עופר), והרי אדום ממזרח, ונמצא במקום הכי נמוך בעולם, אשר בשתדלנותם הבלתי נלאית של האחים עופר,מונמכת בעוד כמה סנטימטרים כל חודש, וזו פעולה ראויה ביותר מצידם, כי זה כאמור גם מקרב אותנו לאטרקציה נוספת, הלא הוא הגהינום, שאולי כבר היה כאן בעבר, במה שאבותינו קראו סדום ועמורה, וכל אשר נותר משתי הערים המפוארות האלה, הוא אשת לוט, הפסל, שדומה לאשתו של ההולל הזה, כמו שפסליו של אגם דומים למשהו.
אז בהחלט אפשרי, ששני האחים הנהדרים האלה, הבעלים של ים המלח ושל שני הישובים לידו, נאות הכיכר ועין תומר, בעצם עוסקים במלכת שימור אמיתית, וברצונם בסך הכל לשחזר את סדום ועמורה, על מנת שעמינו המוסרי והצנוע, יוכל ליהנות ממכלול השירותים, ששתי הערים האלה הציעו בשפע.
זה נכון שאלוהים לא במיוחד אהב את אזרחי העיר, אבל זה היה פעם, היום ליהודים יש הרבה יותר כסף, כלומר יותר, אבל פחות בחמישים מיליארד, שגנב הקולגה מיידוף, אבל סביר שגם כך יש לנו יותר ממה שהיה לנו אז, כך שאולי זה יספיק לשחד את אלוהים ולגרום לו להביט הצידה, שכן אם נכונות הסטטיסטיקות בעולם, מאמיניו הולכים ופוחתים, ובהתאם לזה גם קופתו הולכת ומתדלדלת.
אז באופן זה, האחים עופר בעצם מקדישים את מרצם ואת האנרגיות שלהם, לא כל כך לדילול קופות הפנסיה שלנו, וגם לא רק כדי ליבש את ים המלח, אלה בעיקר כדי להעמיד את שתי הערים האלה, סמל לטוהר המידות, חיים צנועים ומוסריים, מחדש ולתפארת.
זה גם מסביר קצת את רכישת תואר האבירות של יולי עופר, שכן ערים כמו סדום ועמורה, ראויים למנהיגות נאצלת, ומי טוב יותר לכס השלטון שם, מסר יולי עופר, אביר הממלכה המאוחדת.
אני מניח שהפרץ של הנוסטלגיה והאהדה הבלתי מסויגת ליולי וסמי עופר, הם תוצאה משולבת של השפעות הברום שאני נושם והקרבה למקום מושבו של בעל זבוב הכל יכול, איפה שהוא הכי קרוב שבן אנוש יכול בחייו להתקרב אליו, על אף שבולגקוב התלווה לביקורו הממלכתי במוסקבה, ואף תיעד את תולדות הביקור בספר שנקרא ה"שטן במוסקבה".
אבל זה היה עוד מעט לפני מאה שנה, וברוסיה הבלתי מתורבתת והקומוניסטית, והגיעה העת לביקור נוסף מצידו, במדינה הרבה יותר מתורבתת ומוסרית כמו שלנו.
אבל ביקור כזה צריך שיהיה בעיתוי הולם, ולא סתם פושטי, שבו עוזריו של השטן נאלצו לכרות את ראשו של פקיד אלמוני ברחובות הבירה הרוסית, כדי לספק את הדרמה הראויה לביקור ממלכתי מן הסוג הזה.
לכן החלטתי לעסוק בפוסט הזה בשאלה מאוד מהותית, שפתרונה ההולם יאפשר להזמין לכאן את השטן לביקור ממלכתי, וליהנות סוף סוף מצידו השני של האלוהים או מסגנו לענייני רוע, שכן, העם הזה בציון, מתרכז בפן הזה של העשייה האנושית הרבה יותר מאשר בפן של עשית הטוב בימים אלה ובכלל.
וקוראי היקרים, איני מתכוון חלילה לכמה מאות של ילדים עזתיים, שהחזירו את נשמתם לאללה, שכן, זה נכון שאלה הפצצות שלנו שעשו את העבודה, אבל את האשמה אפשר לחלוק עם עוד כמה ישויות סימפטיות ואין סיבה של ממש לשמור את הכל לנו.
900 גופות הם בהחלט לא סיבה הולמת לביקור ממלכתי של השטן, אמנם זה נכון שבמוסקבה של בולגקוב הוא הסתפק בהרבה פחות, אבל שם נקשר הביקור ליהודי הבעייתי הזה ישו, ולפרוצדורה המשפטית שהוא עבר בבירה שלנו, כאשר פונטיאוס פילטוס משמש כשופט, ואבותינו הכוהנים כמלשינים, בראשם יהודה איש קריות, שאפשר שאילו היינו מוותרים על שירותיו בעוד מועד, היום היינו העם המאושר בעולם, שיושב לו בטח בארצו שלו בלי שאנשים מזוקנים יחמדו אותו השכם וערב.
אז מה הסוגיה שכל כך מפריעה לי בעצם.
ראשית, אני משוכנע שהשטן ישמח לביקור במקום שבו בני אדם הקיזו אחד את דמו של השני בתקופה של כחודש, אבל כאמור התוצאה לא ממש מרשימה, וזה יספיק לביקור חולף, קצר וחפיף ולא אליו אני מכוון הפעם.
אז איך אנחנו יכולים להפוך את המלחמה המצ'וקמקת הזאת לסיבה למסיבה שלנו עם השטן, שמעת אירועי סדום ועמורה סירב לפקוד אותנו?
עד עכשיו נגענו בבעיה אחת, מיני רבות יש לציין, של המלחמה האחרונה בהקשר זה, והוא מיעוט הקורבנות שנפלו חלל במלחמונת, למרות שלמיטב ידיעתי יש אלמנט שטני משהו בשמה של המלחמה שעושה שימוש בעופרת רותחת, שהו למיטב ידיעתי חומר מאוד פופולארי גם בגהינום, לצרכים די לא סימפטיים.
(בטח קשור לפשטות הלוגיסטית של השימוש בו, או הפיכתו לנוזל בטמפרטורות נמוכות למדי, דבר שמשתלב היטב במגמות החסכנות באנרגיה שהם טרנד אוניברסאלי, שניתן להניח שמקובל גם בממלכתו של בעל זבוב, ואולי יותר מאשר אצלנו, שכן, הוא, השטן, מבין שקיומו תלוי לגמרי בנו, בני האדם, ואילו אלוהים השחצן, הארוגנטי והמלא בעצמו, שכנע את עצמו מזמן שאנחנו תלויים בו).
איך נוכל לכסות על הכלימה שנובעת ממעוט הקורבנות, והיעדרם המוחלט של תמונות מלחמה דרמטיות במערכה הנוכחית?
אני מתרשם שגדולי האסטרטגים של שני הצדדים יושבים על המדוכה בעניין זה.
מיטב כתבנו משננים את המנטרה הכי פופולארית בז'רגון של המלחמה הנוכחית, והוא היעדרה המוחלט של תמונה אחת בודדת, או אירוע קליט מבחינת התקשורת האלקטרונית, שיחרץ בזיכרון הקולקטיבי של שני הצדדים, וגם יחרוץ אותו קצת, כמו למשל הדגל באיוו ג'ימה נניח, או הדגל הרוסי על הרייכסטג, או תמונת השריוניות השרופות במלחמה הקודמת, או מבטם המזוגג משו של הצנחנים בכותל, כלומר כל מלחמה ותמונותיה, וואלו המלחמה הנוכחית, מעשה שטן, שום תמונה שסיפקו כלי התקשורת, אינה תופסת את תשומת לב הציבור ומסרבת לחרוץ את זכרונו ותודעתנו, ואו במילים אחרות, אינה מאפשרת לשני הצדדים להגיד, פוס גמרנו, בואו נחזור להפסקת אש, דרך אגב, שם בדיוק היינו קודם, ונפסיק לזמן מה להרוג האחד בשני, עד הסבב הבא, שבו נקדים ונחשוב גם להכין בעוד מועד את תמונת המלחמה והניצחון, אחרי שמיטב הקריאטיב שלנו, ספי שקד וכאלה, ישקדו וייצרו עבורנו את הפתרון החזותי ההולם לסיומו של פיאסקו מן הסוג הזה.
ואז הנה זה באה לי, בהבזק של הרגע, רעיון שמאפשר לעשות שניים, לזמן לכאן את השטן לביקור, וגם לסיים את הפיאסקו.
למיטב ידיעתי, השטן, אמנם שמות שונים לו, אבל הוא אותה ישות בכל הדתות המונותיאיסטיות, ויש לו פחות או יותר את אותו תפקיד עבור יהודי, מוסלמי ונוצרי, ואלה שלושת הדתות שמעורבים בסיכסוך המטומטם הזה שמעסיק את המזרח התיכון מזה שני דורות פלוס.
כלומר, בני שלושת הדתות האלה מכבדים את השטן, ולמעשה את אותו שטן, כמעט כמו את הבוס שלו, שהוא ישות לגמרי שונה, שעבורו בנו מערכות כללים שונות כדי לרצותו, (או את שליחיו עלי אדמות, הרבנים, כהני הדת, הקאדים, הנזירים, וכל האדמיניסטרציה הדתית שהיא עיקר הנזק).
כך, הכללים לרצות את אללה שונים לחלוטין מאלה שיגרמו נחת ליהוה שלנו. אבל לרצות את השטן, מספיק להיות סתם חרא, וזה תופס לגבי בני שלושת הדתות באותה מידה.
ובכן הרעיון הולך כך.
היות והשטן הוא ללא ספק יצור רציונאלי, ניתן להסביר לו שכל מה שהוא זקוק לו הוא קצת אמונה בעתיד ובטמטום שלנו, ואנחנו אוטוטו, נארגן כאן מלחמה מספיק גדולה, שתזעזע לא רק את האזור שלנו, אלא אולי את כל הגלובוס.
כל מה שצריך זה לחכות קצת, עד שכלי המשחית ישתכללו עוד מעט בידי יריבנו האיראנים, ויהיה סיכוי טוב שבסיבוב הבא, המלחמה המקומית כאן, תשאיר את חותמה על כל כדור הארץ.
אז הטיעון שלי אומר כך, אם זו המגמה, אז פחות או יותר כעת זו ההזדמנות האחרונה לביקור ממלכתי של השטן באזורנו.
זו הפעם האחרונה שזה יכול לכלול נישוקים ולחיצות ידיים, שכן בפעם הבאה, אפשר שמה שיהיה כאן, הוא מדבר אפור של עפר ושל בטון מיותם.
ולכן זה הזמן לשיר את השיר של:
בוא אלינו שטן נחמד...
שב אצלי על כף היד...וכהנה.
ואם יבוא לכאן השטן, זה יצטלם משו, ואם בעניין הזה, נסכים עם הקולגות הפלסטינים שלנו, שביקורו יהיה אוניברסאלי, כלומר הוא ייערך במקום ממוצע כלשהו, ואולי במקום הכי פרובלמאטי, הר הבית נניח, ובקבלת הפנים ישתתפו מנהיגי שני הצדדים וכל האפוטרופוסים, כמו האיראנים מן הצד הפלסטיני והאמריקאים מן הצד שלנו, אז בתמונת הפוטואופ הזאת, נוכל לספק את תמונת הניצחון של כל צד לחוד וביחד, שכן מי לפני זה הצליח,קבל עם ועדה לשכנע את בלזבוב להטריח את עצמו ולהצטלם איתו לוחץ ידיים.
איני בטוח שחיוך יהיה שם, אבל דרמה כן, והנה לנו תמונת ניצחון מספיק דרמטית שתשמש אותנו ואת הפלסטינים, להנציח את הרגע לפני שגם אנחנו וגם הם עוברים מן העולם בשל משהו שההיסטוריונים יקראו לו שיא האיוולת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה