"נשיא המדינה לשעבר יתייצב במשטרה וייפגש עם מזכירתו לשעבר ממשרד התיירות. בעימות, שיימשך ככל הנראה כשעתיים, יציגו השניים שאלות זה לזה, בנוכחות קצין משטרה "(YNET 18.12.08).
תחילה גילוי נאות, ערכתי מספר בלתי מבוטל של עימותים מן הסוג שהפרקליטות הורתה למשטרה לקיים מחר.
מדובר בפעולה חקירתית בלתי יעילה, לעתים מזיקה ותמיד שנויה במחלוקת.
במהלך העימות, החשוד והמתלונן מעומתים אחד עם השני והאמת, שאינה ידועה לאיש לפני העימות, תמיד, אבל תמיד, נשארת בלתי ידועה גם בתום העימות.
יש מקרים שבהם הסיטואציה הקשה, ועוצמות של רגשות ואו אישיותו הדומיננטית של אחד מן המתעמתים גורמת לזולתו לקרוס, ולחזור בו מגרסתו. (הדבר מסוכן במיוחד במצבים של יחסי מרות, כגון יחסים בין אב לבין בנו ואו בתו, מפקד ופקוד(ה), ואו כמו במצב שלפנינו, בין נשיא המדינה לשעבר, לבין מזכירתו).
גם במקרים רגילים, במקרה של קריסה-שבירה של צד מן הצדדים, כלל לא בטוח שהגעת לאמת, שכן התפנית מושגת בלחץ, ובנסיבות מיוחדות, שמרבית המרכיבים שלו בשליטה של החוקר.
התועלת העיקרית במכשיר העימות, היא לחוקר המשטרתי דווקא, שבאמצעות מניפולציה מסיבית, יכול לשבור את החשוד, ולפעמים אף לגרום לו להודות בעבירה שמעולם לא ביצע.
לחוקר שליטה מלאה על המיקום, התזמון והכנת המתעמתים.
הוא הבמאי של הסיטואציה.
הוא יכול לספק אינפורמציה שקרית (לחלוטין לגיטימי ומקובל במהלך חקירה משטרתית), להטעות את מי מהצדדים ועל ידי כך לגרום לו לפעול במהלך העימות בדרך שתשרת את מטרותיו, כלומר, לגרום לחשוד להודות בעבירה ואו אצל חוקר בלתי שגרתי, שחורט את הצדק על לוח ליבו (ולא כולם כאלה), לגרום למתלונן לחזור בו מתלונתו, במידה ובבסיסה, כך הוא סבור, היא מסתמכת על שקר.
בכל מקרה אף פעם אין תוצאה מובהקת. בתום העימות, החוקר, ולפעמים פסיכולוג משטרתי (בדרך כלל בודק פוליגרף מן השורה), יכתבו דוח קצר על מה שהם ראו במהלך העימות, בעיקר התרשמויותיהם בגין ניואנסים בהתנהגות של המתעמתים. (כמובן מהלך העימות מוקלט במצלמות ווידאו, אבל ההכנות שהזכרתי קודם, אינן מוקלטות ואינן מדווחות לאיש בהמשך הטיפול בתיק).
ברור שמדובר בהתרשמות סובייקטיבית לחלוטין, שאינה ניתנת להוכחה בשום כלי אמפירי או אובייקטיבי.
הפרשנות הסובייקטיבית הזאת של החוקר, ותיעוד הווידיאו (שהוא למעשה רק חלק של העימות שעל הכנתו שקד החוקר שקידה רבה ברקע), ישמשו את השופט, במהלך המשפט כאינדיקאטור לחיזוק דבריו של מי מהצדדים וקביעת פסק דינו בסוף ההליך בהתאם.
כמו התרשמותו של החוקר, כך זו של השופט, הנה התרשמות סובייקטיבית לחלוטין, היא מסתמכת על האינטואיציה שלו, ועל ניסיונו כביכול בגילוי האמת, אבל כאמור היא לא נסמכת על שום אבחון מדעי ואו כלים אמפיריים אובייקטיביים בלתי תלויים, שכן, עדיין לא הומצאו כאלה.
כדי להבין עד כמה הכלי הזה מסוכן ואמביוולנטי, אספר לכם על מקרה שחוויתי.
מדובר במשפט רצח מן הסבוכים וללא ספק מן המורכבים ביותר שהוטלו אי פעם לפתחה של משטרת ישראל, הפרקליטות ובתי המשפט.
המורכבות נבעה בעיקרה ממספרם הרב של הנאשמים ברצח.
יותר משלושים נאשמים דקרו את הנרצח, זה אחרי זה כאשר לא הייתה שום דרך להוכיח באורח אובייקטיבי את סדר הדוקרים, ואו את הדקירה שגרמה למותו של הקורבן.
המשטרה והפרקליטות נסמכה בכל התיק הסבוך הזה על עדותו של עד מדינה, עבריין כבד בעצמו, אשר בעת ביצוע הרצח, ריצה עונש מאסר ממושך (כמו יתר הנאשמים), ועל פי עדותו היה בין הדוקרים אך טען שלא הדקירה שלו הביאה למות הקורבן, שכן הוא היה בסוף התור של הדוקרים, וכך הוא דקר גופה למעשה. (כמובן שקביעתו זו אינה ממש רלוונטית, שכן צריך מומחה לקביעת מוות שיקבע את העיתוי של מות הקורבן, אך עניין זה אינו במרכז ענייננו).
אגב, מספרם הרב של הדוקרים היה מכוון, כדי להקשות על איסוף הראיות בגין הרצח, וכדי להפוך את הקביעה הוודאית לגבי מי מהשלושים הביא למותו של הקורבן ויואשם ברצח לבלתי אפשרית.
מרבית הנאשמים בתיק באו מצמרת הפשע של עת זו, והייתה חשיבות ציבורית רבה שהם יורשעו ברצח ויישארו במאסר תקופה ממושכת.
בית משפט מיוחד הוקם לצורך ניהול הדיון בעניין זה, ופרקליט המחוז בעצמו ייצג את התביעה במהלך כל הדיונים בבית המשפט.
לקראת סוף הדיונים, סיפר עד המדינה לאחד השוטרים, כי סוהר הבריח לתאו כלי נשק.
הוא נקב בשם הסוהר, והסוהר נעצר.
בעת זו הייתי קצין חקירות צעיר במחוז בו התנהל המשפט. הוטל עלי לטפל בתיק שנפתח נגד הסוהר, ולהחליט, עם אמנם הוברח נשק לתאו של עד המדינה.
חדור מוטיבציה, חקרתי את החשוד במשך שעות, יום ולילה.
הפעלתי את כל המניפולציות השגרתיות והשגרתיות פחות, העמדתי אותו במבחנים המקובלים, הרעפתי עליו קילוגרמים של אמפטיה, (אגב, היא הייתה לגמרי אמיתית, שכן בתהליך הזה, החוקר נופל במלכוד של עצמו, ומפתח בעצמו מידה של אמפטיה כלפי הנחקר).
לאחר שלושה ימי חקירה אינטנסיביים ביותר, הגעתי למסקנה שהחשוד דובר אמת, והוא מעולם לא הבריח נשק לתאו של עד המדינה.
שיתפתי בהערכה שלי את מפקדי, והוחלט להעביר את הסוהר בדיקת פוליגרף.
הבדיקה בוצעה, ותוצאתה אימתה את ההערכות שלי, האיש נמצא דובר אמת בהכחישו את עניין הנשק.
מפקדי לא הסתפקו בבדיקה זו, והורו על בדיקה נוספת במעבדות הפוליגרף במטה הארצי בירושלים.
גם בבדיקה זו החשוד נמצא דובר אמת, אך הפעם הבודק היה ראש מעבדת הפוליגרף של המשטרה, שבאמינותו ובמקצועיותו איש לא העז להטיל דופי (אבל אני טעיתי, כפי שתראו בהמשך).
פרקליט המחוז, שנסע במיוחד בעניין זה לירושלים, הורה לי ולראש המעבדה, לערוך עימות בין החשוד למתלונן, עד המדינה במקרה זה.
ערכנו את העימות כמבוקש.
הפעם ללא הכנות ואו מניפולציות לצד מן הצדדים. (עם זאת, כמי שעבר בדיקת פוליגרף בעצמו, אני יכול לומר לכם, שלא צריך שום מניפולציה אחרי בדיקה כזאת, אתה סמרטוט רצפה בתום הבדיקה, גם אם אתה דובר אמת וגם אם ההיפך, בעקבות המתח שנצבר במהלך הבדיקה).
העימות היה CLEAR CUT, מעולם לא ראיתי מובהקות כזאת (עדיין סובייקטיבית), במהלך עימות בין שני אנשים.
כל הניואנסים היו לטובת החשוד, עד המדינה לא יכול ליישר מבט עמו, צרח עליו והטיח בו האשמות בלי להסתכל עליו, וחמק מן החדר.
הסוהר יישר אליו מבט, היה רגוע, לא מצמץ לרגע והתנהג כמו תומאס מור במשפטו המבויים בעת שידע כי בעוד זמן קצר ובכל מקרה הוא יפגוש את התליין של המלך. (כמובן אני מסתמך על משחקו המרשים של פול סקופילד, "באדם לכל עת").
בתום העימות, אני וראש המעבדה (Phd בפסיכולוגיה), כתבנו דוח ובו תיעדנו את רשמינו.
הרשמים היו זהים.
אלה לא נשאו חן בעיני פרקליט המחוז, והוא הורה לי לשנות את הדוח ולהפוך אותו לבלתי אינדיקטיבי.
סירבתי.
הוא לקח ממני את התיק, והמשך החקירה הופקע ממני.
התיק של הסוהר מעולם לא הגיע לדיון בבית משפט, אבל האיש, כך נודע לי אחרי זמן, נשאר במעצר עד לסיום ההליכים במשפט הרצח.
מרבית החשודים הורשעו ברצח, ונשפטו למאסר עולם, חלקם לתקופות מאסר ממושכות. התיק נחשב כהצלחה גדולה של המשטרה והפרקליטות.
הסוהר, כך שמעתי, חלה במחלה קשה, ואיני יודע מה עלה בגורלו בהמשך.
הבאתי את הדוגמא הזאת כדי להראות כמה עימותים יכולים לסבך תיקים סבוכים מלכתחילה.
בהליך רגיל, שבו גורלם של 30 עבריינים כבדים לא היה נשזר בהמשך חקירתו של הסוהר, הוא היה משתחרר לביתו (כפי שהמלצתי אני בתום בדיקת הפוליגרף הראשונה).
בעימות החרפנו את הדילמה בעניינו של הסוהר, אני וראש המעבדה חשבנו שהאיש דובר אמת ועד המדינה משקר.
פרקליט המחוז התרשם וחשב אחרת.
שחרורו הפך לבעייתי לאחר העימות, שבו שני חוקרי משטרה העלו חשד סביר כנגד עד המדינה, ששיקר בתלונתו בגין הברחת הנשק לכלא.
בעוד שכל הממצאים הקודמים לא ביססו חשד של שקר באופן פוזיטיבי (ישיר), כלפי עד המדינה, רק שללו באורח סביר את מעורבותו של הסוהר בהברחת הנשק לכלא, הרי בעימות הועלה חשד ישיר לשקריו של עד המדינה.
אילו נודע לעשרות הסנגורים של החשודים ברצח, כי עד המדינה, עליו ביססה התביעה את ההליך המשפטי כולו, נמצא משקר לחוקריו בעניין מהותי כמו זה, יתכן שבאמצעות השקר הזה, היו מטילים דופי באמינותו, וכל תיק הרצח היה נופל.
יוצא איפה שהעימות היה מיותר.
היה די בשתי בדיקות פוליגרף והמלצות של החוקר, (אנוכי), כדי לסיים את הפרשה האומללה הזאת.
כך הדבר עם העימות של הנשיא מחר.
התיק מתנדנד.
אין בממצאי עימות כדי להטות את הכף לטובתו של הנשיא (או להיפך), שכן בשלב של חקירה, אין די בעימות, כדי להפיל תיק חקירה מורכב ונושא עניין ציבורי כמו התיק הזה.
בעימותים מסוג זה, בהם יש יחסי מרות בין המתעמתים, קיימת אפשרות סבירה שהעימות יוטה לטובתו של איש המרות לשעבר. (אין כל אפשרות טכנית להימנע מכך, ויותר מזה, אין לאיש את הכישורים לדעת מה מסבך ההתנהגויות שעולות במהלך העימות, נובע ממערכת יחסי המרות ומה ממבוכה שמקורה באי אמירת אמת נניח).
בכל מקרה בית משפט יצטרך להחליט מי שיקר ומי דיבר אמת במהלכו.
מאידך, ממצאים שנויים במחלוקת, כמו בדוגמא שהעליתי, עשויים לשמש את עורכי דינו של קצב, כדי להמשיך ולהערים קשיים בדרך להגשת כתב אישום ולסיום הפיאסקו.
שיקול דעתו של פרקליט המדינה לקוי בעיני.
הוא מסבך את התיק הבעייתי הזה סיבוך נוסף, מיותר, שבמציאות שנוצרה, יכול ליצור סחבת נוספת, ולגרום לכך, שבסופו של דבר, עקב הזמן הרב שחולף למין ביצוע העבירות, יאבד עניין הציבור בו, ויחד עם עינוי הדין (האמיתי) של הנאשם, ובדיוק בגלל אותה סחבת, הם יאלצו לסגור את התיק נגדו והוא לא יועמד לדין משיקולים טכניים.
ענינו של נשיא המדינה צריך להגיע לבית משפט.
אין זה ראוי שחשדות כל כך כבדים נגד "האזרח מספר אחד" במדינתנו יתפוגגו במסע בירוקראטי-פרוצדוראלי מיותר שיוצרים סנגוריו.
עוד פחות ראוי, שנציג הציבור בעניין זה, פרקליט המדינה, יורה על פעולה שללא צל של ספק רק תגביר את הסחבת.
הוראתו למשטרה תמוהה, מוזרה ולכל הפחות אינה מעידה על רמה מקצועית גבוהה ושיקול דעת הולם, כפי שהיית מצפה מן האיש שעומד בראש פירמידת התובעים במדינתנו .
* - אקירה קורוסאווה, הבמאי היפני הענק, ביים את רשומון-סרט, הוא עסק שם בהעדר האוביקטיביות המוחלטת של האמת או מה שאנחנו חווים בעינינו, כבני האדם, אשר זווית ראייתם טעונת המטענים האישיים, אינה מאפשרת הבחנה אבסולוטית בין אמת ושקר.
דנתי בסוגיה זו בפוסט: http://cafe.themarker.com/view.php?t=633081
אני מתרשם שפרקליט המדינה צריך לצפות בסרט.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה