אידיוטים יקרים שלי.
את דברי אני כותב אליכם בעוד שבועיים, אחרי שתבכו את המתים החדשים שלכם במבצע צבאי כושל נוסף ומיותר בעזה.
אז הנה כוחותנו בעזה.
והנה פילדלפי בידינו וראשי כמה חמסניקים משופדים על חניתותינו.
אבל גם הוספנו עוד כמה משפחות אומללות למעגל השכול המתרחב שלנו, אשר בניגוד לעבר, היום הוא הולך וטופח בזכות הכסילות שלכם, והעדר יכולת העמידה בלחץ של המנהיגות הרופסת שלנו, שתהיה עוד הרבה יותר מטומטמת ורופסת בעוד חודשיים.
ביקשתם, קיבלתם.
כבשנו עוד פעם את עזה.

אנחנו שולטים בעם הדפוק בעולם, (אולי יש עוד עם אחד דפוק מהם, זה אנחנו).

הקסאמים ממשיכים?

הם מגיעים עד באר שבע?
הם יותר מדויקים?
חכו לחדשים של החיזבאללה, אלה יעשו פגישת מחזור עם אלה של החמס, איפה שהוא בואך תל אביבה.
אז אתם שואלים מה השגנו?

כלום.


אבל זה היה ברור גם קודם, למה לא הקשבתם לקולות השפויים בקרבנו.
למה לא סמכתם על היחיד בממשלתכם שקרא נכון את המפה, אבל לא עמד בלחץ.
מה להגיד לכם, שמגיע לכם.
הרי זה כמו להגיד שזה מגיע לנו.
אינכם מבינים, אין פתרון לקסאמים.
אתם, אנחנו, נוכל טילים, מחר, מחרתיים וגם בעוד חודשיים ושנתיים.
אם אינכם מסוגלים לחיות כך, יש אחד מן השניים:
צאו לדרך פעם נוספת, העולם הנאור מחקה רק לנו.
או קחו סיכון, תגידו לעולם שלא יכולנו יותר, ותמחקו את עזה מעל פני כדור הארץ.(ואי אז, שיהיו לכם הביצים לספוג את מה שייפול עלינו).