יום שני, 22 בספטמבר 2008

חברה לישראל 2

ברכות למשפחת עופר ולחברה לישראל על 318% רווח שהפיקו מים המלח ברבעון השני של 2008. YNET 25.08.08

מדובר בחברה חביבה שכבר סקרתי בהרחבה את פעילותה בפוסט קודם על האוליגרכים.
אני מכוון בעיקר לפועלה, ללא ליאות, לסילוק המטרד הזה שקוראים לו ים המלח, שמפריע לי ולז'קו לעבור באופניים מחניון עין גדי לירדן בדרך קיצור ומאלצת אותנו להדרים בשביל זה עד מצדה (למי שלא יודע, כאן כבר יבש הים ואפשר לחצות לירדן ברגל או באופניים, ולמתוחכמים יותר בהאמר).
בתקופה זו של השנה זה מאוד מתיש ומיותר לגמרה בעיקר גלל החום וקצת ביגלל האי נעימות שבניהול מסוף סמים למרגלות סמל הגבורה (או הטמטום), של עם ישראל חי.
(ערכים יש גם בעולם הפשע ויש שגורסים לאחרונה שרק שם).
המיקום הספציפי הזה במתחם חניון עין גדי ששבק, שניסגר וננטש בגלל מתקפת בולענים מרוכזת, שהחליטו לקונן דווקא בו משום מה,הוא אידיאלי למיזם מן הסוג שאני וז'קו חלמנו על הקמתו.
המקום הנחמד הזה, שבו נפשתי אני ועוד כמה אלפי עם ישראלים בכיף ובאושר מספר פעמים בעבר הלא כל כך רחוק, מתאים מאוד לשינוע סמים בתפזורת (כמו הגראס למשל), ועל כן נבחר על ידי וע"י ז'קו לשמש כתחנת קליטה ומיון בדרכו של החומר ללב הארץ והקונצנזוס.
הקרבה למתקני הישובים הסמוכים, תחנת הדלק והמטעים הנטושים של הקיבוץ משמשים באופן טבעי תשתית לוגיסטית אידיאלית ליזמה עסקית כמו שלנו.
כעת עם ההצלחה המסחררת של האחים עופר שיבורכו, היום שבו ייבש גם קטע זה של הים קרוב יותר מתמיד וכבר התחלנו בהכנות לפתיחה החגיגית של המסוף שנקרה לו כמובן, לכאורה לכאורה, "מסוף יולי" על שם האיש הדגול אשר בזכותו יכולנו לאיתני הטבע ונוכל סוף סוף להקים את המיזם למרות כל הקשיים שנערמו בדרכינו.
מאחר ולאחוזים אין משמעות ללא המספרים הגולמיים שמסתתרים מאחוריהם, אז הנה הם .
מדובר חברים בסכום צנוע של 730 מיליון שקל רווח נקי לאחים עופר ו"לחברה לישראל", שהם אותו הדבר (אבל למה לעזאזל קוראים לזה חברה לישראל כאילו יש בינינו, העם ישראלים, ולבין החברה הזאתי, איזה שהם מערכות יחסים בילטראליות).
הסכום הזה אגב, הוא כפל הסכום שמדינתו משקיע בסל התרופות של כל אזרחים שהם כ – 7 מליון איש ואישה וילד פלוס מינוס, אם מחשיבים גם את הערבים, אבל שיהיה.
אז החד גדיא שלנו להיום אומרת ככה:
היו היה פעם מפעל כושל לכאורה (ע"פ גרסת שר האוצר דאז ונעריו), שקרוא לו מפעלי ים המלח, שנמכר, במשהו כמו 10% מערכו הריאלי, לכאורה ולכאורה, לאיש עסקים שכבר אז היה מעשירי הארץ ואשר הפך בעקבות העסקה להרבה יותר עשיר ונהיה גם עשיר בקנה מידה בין לאומי ואפילו נכנס לדירוג של עשירי עולם באחד מן המדרגים הבין לאומיים שכל עשירי העולם מתמרפקים בו.
(ואנחנו הרי מאוד גאים בישראלים שמתברגים, בעיקר אם זה בזכותנו, לרשימות כלל עולמיות מכל סוג שהו ובעזרת השם, טפו טפו),
ומן הכסף שהרוויח בעקבות העסקה הזאתי, הוא קנה עוד נכסים רבים בארץ ובחול לרווחת כל תושבי הגלובוס, והוא נהיה כל כך עשיר שהמדינה שלנו נהייתה קטנה עליו והוא עבר להתגורר בממלכה המאוחדת של האנגלים.
וכידי שיוכל להתקדם עוד כמה מקומות במדרג ההוא של עשירי תבל, הוא הקים עוד הרבה בריכות ייבוש שבאמצעותם הוא מפיק מן הים כל מיני כימיקלים שהופכים בידיו האמונות להרבה מאוד מזומנים.
אבל אויה כדברי ההומו הרגיש, תוך כידי התהליך המאוד מורכב הזה, הוא גם מייבש את ים המלח, באופן שבקרוב מאוד אני וז'קו נוכל להקים את המיזם החדש שלנו בחניון עין גדי עליו השלום ויבוא הגואל לעם ישראל ולי ולז'קו, בעזרת השם.
ושידעו כל אנשי השוליים האלה שיצא להם לחלות במיני סרטנים שהמזור להם לא נכלל בסל התרופות והם במסלול מואץ לפגישה מוקדמת עם בורא עולם ברוך שמו וזכרו, שאילו החד גדיא הזה לא היה יוצא לדרך, והמדינה הייתה שמה בן אדם מקצועי ומוכשר לנהל את המפעלים (בדיוק כמו שעשו האחים עופר, שהרי אין להם ממש זמן לנהל באופן אישי זוטות כמו מפעלי ים המלח), ולא איזה בן דוד של חבר של חבר מרכז הליכוד או מתפקדי העבודה שזה פחות או יותר אותו חרה, היה למדינה היום ובכלל, מספיק כסף לתרופה שיכולה להציל את החיים שלכם.
ואם המדינה הייתה נוהגת כך עם כל הנכסים הציבוריים שהועברו לידיים פרטיות במשך השנים, לא היה צורך בחוק ההסדרים שבעזרתו הפכו נערי האוצר את תקציב המדינה לסינית בניב סצ'ואני מתקופת שושלת צ'ו, ושבאמצעותו גנבו במשך שנים כספים שממשלת גרמניה העבירה לניצולי השואה למשל והעבירו אותם למיני יעדים שהמשותף לכולם, שיש בהם כידי לקצר את הדרך הקצרה בלאו הכי, ממשרדי משרד האוצר להנהלות של הבנקים, חברות ביטוח ותאגידים, ולהחליף את שמם מנערי האוצר (לא במיוחד מכובד), למנהיגי המשק, אגב כך גם לקבל הרבה מאוד ג'ובות מן הכספים שנאספים, בשקידה וחריצות, מכיסי האזרחים הקטנים באמצעות פרמיות מנופחות, עמלות שערוריתיות ועוד מיני צ'ופרים שמיטב המוחות שוקדים על כינונם בחרדת קודש.
זה נכון שחברה אחרת שהייתה שלי ושלך בעבר הרחוק (צים), שגם היא נרכשה על ידי אותה משפחה חביבה, הפסידה ברבעון האחרון, אבל מה לעשות, אנחנו במיתון עולמי ובכל מקרה ההפסד הזה יתגלגל לפתחינו, אם באמצעות תרגיל מתוחכם של זכיפת הפסדים לחברה מרוויחה כלשהי ואו סתם בסיוע ממשלתי שינתן לבעלים שהרי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו התמוטטות של המוביל הימי העברי היחיד למדינותינו.
ובשולי הדברים אני לא יכול שלא להזכיר את הזעזוע העמוק שפקד אותי בעת שראיתי את תמונתה של הילדה הבוכייה שנעדרת מזה 3 חדשים.
בתור מומחה זוטר בעולם הפשע, שהתחכך עם מיטב החוקרים יותר מפעמיים, טפו טפו, אני מתקשה להבין את המשטרה שנתנה לשבועיים לחלוף בטרם חשפה את תמונתה בכלי התקשורת. האם מישהו שם שקל את התועלת שבשיתוף מיליוני צופים בחקירה, מול הנזק שבחשיפת הפרטים שלה.
ואולי מדובר בעוד חולשת דעת אחת בשרשרת ארוכה של חולשות דעת, של מוסד שנמצא בתהליך של התפרקות.
(או בצעד גאוני של יחסי ציבור פרי מוחם הקודח של יחצני צמרת, שכן הצוו שהוצא פעל במקרה זה כמו טיזר, והביא רייטינג גדול למשטרה ולטלוויזיה, שיצא במהדורות מיוחדות שפירושם עוד הרבה הכנסות ממכירת פרסומת).
שלא נדע.
ייום טוב

יודה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה