אפילוג
"היום זה היום", אמר הבוס לפפינו, והתכוון שהגיע הזמן שיקיים יחסי מין , או בשפת בני אדם, שיזיין את הצורה לעוזרת הבית החדשה מקולומביה.
פפינו הנהן בראש לאות של הסכמה משתי סיבות עיקריות ואחת חשובה פחות.
א – גם הוא חשב שהיא שווה את זה,
ב – בגלל שהוא לא שמע את הבוס כי הוא היה בדיוק שקוע בתחת של העוזרת שניקתה את הספרים בספריה בה התנהל הדו שיח האינטלקטואלי הזה ובברירת המחדל, תשובה חיובית לבוס הגיונית יתר מן ההפך.
וג- הוא ידע שבימים כאלה, הימים הרומנטיים של הבוס, כפי שנהג לכנותם במחשבותיו הפרטיות ביותר, הוא נהיה פילנתרופ אמיתי, אוהב אדם ובן אדם נינוח, וזה אומר, לפחות לגביו, שהיום הוא לא צריך לחשוש לחייו.
מאידך הוא כן צריך לדאוג לסידורים שיבטיחו שהבילוי הרומנטי הזה יעבור בצורה חלקה והבוס יתרוקן מכל מחשבותיו הרומנטיות ועוד משהו כמו 4 תאי זרע, שהם כול מה שיש שם לפי הבדיקה האחרונה שעשו לו, ואותם פפינו שמר לעצמו, בעיקר נגד עין רעה וגם קצת לאריכות ימיו שלו (את תוצאות המעבדה כמובן ולא את תאי הזרע, וזה הארת שוליים לבלתי מפותחים שבכם).
הוא התקשר למלון והבטיח את החדר, שלח לשם את אחד המאבטחים לבדיקה ביטחונית שגרתית, ובדיקה בכלל, שכוללת הברחת האביזרים החביבים על הבוס לארון בחדר,שלא היו מביישים את ה"מלכה סופיה" בימיה היותר טובים לפני כ – 45 שנים, בעת שהבוס נהג לפקוד אותה התדירות של לפחות פעם בחודש.
הזמין זר פרחים של 72 שושנים אדומות כמניין שנותיו של הבוס, שמיועדים לקולומביאנית בעיקר כדי לפייס אותה במידה וחיזורו של הבוס לא ישאו חן בעיניה, וגם שעון ברייטלינג לנשים מפלטינה משובצת ב- 7יהלומים של 0.4 נקודות כל אחד, כדי להבטיח שהפיוס יהיה סופי ומושלם וגם להבטיח שתהיה פעם הבאה, שכן ממבטיו של הבוס והערכה אישית שלו, בכל מה שקשור לתחת של אותה קולומביאנית, נראה לו סביר ביותר שתהיה עוד פעם.
מונולוג
אבל כאן חברים נעזוב את פפינו, ואת הבוס שלו, ואפילו את הקולומביאנית, שבכל מה שקשור לתחת שלה אני מסכים עם כל מילה שנאמרה כאן, ונעבור לעוזרת בית אחרת, שלצערי התחת שלה לא תופס חשיבות רבה בסיפור הזה שלנו, ובהערכה זהירה גם לא יתפוס מקום בחלומותיו של אף גבר במשהו כמו 18 השנים הבאות.
המדובר בתחת של רג'נה קרוצ'קוב, עד אתמול עוד רוסיה אלמונית משכונת שפירא, ומהיום "כוכב נולד", עד שאייטם חדש יתפוס את מקומה, והעורכים בכל אשר הם, יחליטו כי מיצו אותה ואת הסיפור שלה והיא תחזור לאלמוניות גמורה שתתנהל מעכשיו בין חומות וסורגים והרבה מאוד אנשים רעים.
אתם זוכרים שבעינינו של איש האשכולות ביבי, הזכרתי את יכולותי בתחום פיזיונומיה, ובכן החלטתי לעשות בו שימוש פעם נוספת ולנסות להבין מה מסתתר מאחורי הפנים המאוד עצובות האלה של רג'ינה קרוצ'קוי, וגם מאחורי המעשה שעשתה, הטביעה את בנה בן ה – 4 בגיגית פלסטיק צהובה, בביתה בשכונת שפירא.
ובכן קצת על הרקע:
מכול מה שנכתב בעיתונים על רג'ינה, החיים שלה היו לא משהו.
היא חיה בדירת קטנה, עם סבה וסבתה הזקנים ובן אחד ז"ל בן ה -4 .
היא בת 31, כלומר במיטב שנותיה.
היא (היתה), אם חד הורית.
היא ילדה בת מתה לגמרה, תאומה לבנה מכאל שהרגה במו ידיה.
היא יפה ומושכת, ואילולא העצב בעיניים שלה, בטח גם סקסית לאללה.
סבתא שלה חולה בניוון שרירים ומחוברת לחמצן, (למי שלא יודע חמצן יש באוויר, אבל לאנשים חולים הוא לא מספיק לגמרי, ואת אלה צריך לחבר לבלונים ירוקים גדולים ומאוד מכוערים, 24 שעות ביום ובכול יום, וזה עולה לא מעט כסף).
ניוון שרירים היא מחלה קשה מאוד שאין לה תרופה או טיפול אפקטיביים וגורמת לבן אדם שלקה בה, שוב על פי הגרלה אקראית לגמרי של היושב במרומים יהיה שמו וזכרו מבורכים לעד, להיות משותק ביותר ויותר שרירים בגוף שלו, עד שזה משתק את שרירי החזה שבעזרתם אנחנו עוסקים בין היתר בנשימה, והבן אדם נחנק והופך לז"ל לגמרי.
הבעיה עם המחלה הלא סימפטית הזאתי, שלוקח לה די הרבה זמן להרוג את הבן אדם, שבינתיים הסבל שלו גדול יותר אפילו מזה של איוב, ולכל הדעות האיש האומלל הזה, שהיה כולה "טסט קייז" של אלוהינו הרחום וחנון, שיהיה שמו וזכרו ברוכים לעד. טפו טפו, סבל מספיק כדי לתפוס מקום ראשון בספר השיאים של גינס בסעיף הרלוונטי, פחות או יותר לנצח.
אז רג'ינה הזאתי שלנו, בנוסף לסבתא החולה, זכתה בהגרלה נוספת, במחלה שפגע ביכולת התקשורת של בנה אללה ירחמו, אשר אין לה שם בעיתון משום מה וזה יכול להיות בעיקר בגלל אחת משתי סיבות סבירות,
א – הכתב לא טרח לבדוק עניין שולי זה, ב – לרגינה לא היה מספיק כסף כדי לשלם למומחה לליקויי תקשורת, שיאבחן את בנה כדי שתוכל לטפל בו בצורה הולמת, על מנת שכאשר יגדל (לא רלוונטי יותר על בטוח), יוכל לתקשר עם הסביבה שלו קצת יותר טוב ממנה, שכן לפי התוצאות כפי שרשומות על דפי העיתונים מהיום, זה בוודאות לא היה הצד החזק שלה.
אז רג'ינה הזאתי ניסתה לפרנס את כל החד גדיא הזה שהתנהל לה בביתה הקטן שבשכונת שפירא, בעבודות מזדמנות כעוזרת בית בכל מיני דירות של אנשים שהיה להם יותר מזל ממנה, ויכלו לשלם לה על מנת שתנקה את ביתם בנוסף לביתה שלה, שהיה נקי ומצוחצח לפי דיווחיו המהימנים של הפרמדיק רבינא אפללו, שהגיע ראשון לדירה, והיה גם הראשון לראות את הזוועה הזאתי, (מניסיוני שלי בעבר, אני יכול להגיד לכם, שזה לא משהו שכדאי לקנא בו).
בכל ההשתלשלות הזאת יש עוד "כוכב נולד אחד", שאם יש משמעות לטרנד הדבילי הזה אצלנו, יש הרבה מקום להבליט את זוהרו בכל במה וערוץ תקשורת.
לכוכב הזה קוראים, יחיאל מחדון, מנהל האגף לשירותים חברתיים בדרום תל אביב, (אולי כדאי שיעבור בהקדם לרמת אביב ג' ויעסוק שם בנושא שהתמחה בו. שם קרוב לוודאי לא תיפול לידיו הרג'ינה הבאה שכבר אוטוטו מחכה בתור באחת משכונות "היוקרה" בדרום תל אביב ביחד עם בנה או בתה בני ה -4 ).
אז אומר האדון הזה כך: (הארץ היום).
" קרוצ'קוב ובנה היו מוכרים לשירותי הרווחה של עיריית תל אביב, על רקע בקשת האם לקבל סיוע כספי בעבור המשפחתון של בנה לפני שנתיים". " הועדה שדנה בבקשת האם מצאה כי אינה עונה לקריטריונים לסיוע (וכאן חברים יקרים ה"פנצ' ליין", שלא היה מבייש את סיינפלד בימיו הטובים ביותר), - המשך ציטוט, "משום שתפקודה ההורי תקין ונורמטיבי".
במילים אחרות, אם רג'ינה הזאתי שלנו, היתה נופלת לסם, מזריקה הרואין על בסיס יומי ועובדת בזנות לרווחת הרבה מאוד גברים שהפסידו את הצד הזה באישיותה המצודדת, היא הייתה באחת הופכת ראויה לסיוע של המחלקה הנאורה הזאתי בעירית תל אביב של רון חולדאי .
אבל רג'ינה עשתה את טעות חייה, ובחרה להיות עוזרת בית על פני חיי הזוהר של זונת צמרת.
היא החליטה למרות כל הסיכויים שהיו נגדה (כל מהמר מתחיל היה יכול היה להגיד לה את זה. היא הלכה על משהו כמו 1-50. ששום אידיוט מסומם לא ילך עליו, גם אם הוא נואש מאוד ויודע בוודאות שימות עד הערב), והלכה לעבוד כעוזרת בית בביתם של אנשים אחרים שהיה להם יותר מזל ממנה.
היא הלכה לעבוד למרות עובדי עיריה מטומטמים ואטומים (בשום אופן לא אחד מאלה ששמם הוזכר על ידי כמובן), שהחליטו שהיא אינה ראויה לסיוע בגלל שלמרות כל הסיכויים היא הצליחה לסחוט מעצמה מספיק אנרגיה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של האנשים שפירנסה בקושי.
אבל אלה לא כללו טיפול רפואי הולם לבנה ולסבתא שלה.הם לא כללו שום כיף לבן האומלל הזה שלה, שהיא רצה איתו מחובקת ברחובות שכונת שפירא רק כידי להגיע בזמן לגן וגם לעבודתה באיזה דירה של אנשים שהיה להם יותר מזל ממנה.
אז אם מישהו מכם חושב שיש סיבה אחת בעולם להוקיע את אישה הקטנה הזאת, אשר במו ידיה הטביעה את בנה אהובה, בגיגית צהובה מפלסטיק, שיקום.
שיקום ויגיד ממרומי חייו הנהנתנים, כי כך חיים רובינו, (כאלה שיש להם זמן וכסף כידי להשתעשע בכתיבה וקריאה של בלוגים, דבר שמצריך יותר ממוצר מותרות אחד ולא מעט זמן פנוי), כולל אותי כמובן, ואני רק כתבן ועבריין צמרת.
איזה זכות מוסרית יש לנו לשפוט אותה, את האמא האומללה הזאתי, שהמציאות ופקידים חסרי לב השליכו אתה ואת משפחתה לפח הזבל של החיים.
שניסתה למרות הכול להרים את המכסה, רק כדי שיבוא פקיד עיריה מדושן, שאגב לידיעתו, גם היא שילמה לו משכורת (ראה תלושי הארנונה שתלויים בסדר מופתי ליד המקרר במטבח העלוב בביתה שבשכונת שפירא), וידחוף לה את המכסה בחזרה למקומו, כדי שהצחנה לא תעלה באפו חס וחלילה.
בסוף שאלה, איך זה נוגע לנו.
ובכן חברים, אני באופן אישי משלם משהוא כמו 1200 שקל ארנונה בחודשיים כדי שאדון מחדון יוכל להביא פרנסה לביתו בתחילת החודש.
יחד אתכם אנחנו משלמים הרבה מאוד כסף לחולדאי, מחדון, ועובדי עיריה נוספים כדי שבעיר הזאת, בין היתר לא תסתובבנה אמהות שביום רגיל מתרוצצות עם טפם מחובק חזק חזק לחזותהן אבל עם בוכטות של ייאוש כל כך גדול שיגרום להם יום אחד לחטוף את הג'ננה, ולחנוק את טפם בגיגית צהובה מפלסטיק.
פרולוג
כאן אנחנו חוזרים פעם נוספת לאדון מחדון היקר מאוד, כי בפרולוג הוא הולך להצדיק את התפקיד הראשי שהענקתי לו בטרגדיה של רג'ינה.
הזמן בעוד שבועיים מהיום, המקום, חדרו של מר מחדון במחלקת הרווחה של עירית תל אביב. בחדר דיון סוער. נושא הדיון, האדון והגברת קורצ'נוי קשישה.
השאלה שהנוכחים הנכבדים מאוד בישיבה דנים בה, היא מה לכל הרוחות עושים עם שני הזקנים האלה שנפלו לחיקם כפרי בשל מאוד אבל עדיין קצת קשים לאיכול.
הסתבר שעלות אחזקתה של הקשישה במוסד שיקומי יעלה למשלם המיסים העירוני משהוא כמו 14000 שקל לחודש.
עלות של הקשיש קצת פחות, משהו כמו 8000 שקלים לחודש. כלמר למי שלא טוב בחשבון, מדובר בסכום של 22000 שקלים לחודש.
הסכום הזה גבוה ב-20500 שקלים מן הסכום שאותו ביקשה רגינה (1500 שקל), כעזרה למען תוכל להכניס את בנה מיכאל למשפחתון לפני שנתיים.
אני מנחש, וכאמור באינטואיציה בלבד, שאלו רגינה היתה מקבלת את הסכום הזה בזמנו, אז בנה מיכאל היה משחק עכשיו בגינה בשכונת שפירא, רגינה היתה מנקה את הספריה בביתו של הבוס, ופפינו היה חוגג על התחת שלה במקום על זו של הקולומבינית, שמשטרת ההגירה עצרה וגירשה בהליך מזורז על חשבונינו.
שיהיה לכם יום נעים
יודה
"היום זה היום", אמר הבוס לפפינו, והתכוון שהגיע הזמן שיקיים יחסי מין , או בשפת בני אדם, שיזיין את הצורה לעוזרת הבית החדשה מקולומביה.
פפינו הנהן בראש לאות של הסכמה משתי סיבות עיקריות ואחת חשובה פחות.
א – גם הוא חשב שהיא שווה את זה,
ב – בגלל שהוא לא שמע את הבוס כי הוא היה בדיוק שקוע בתחת של העוזרת שניקתה את הספרים בספריה בה התנהל הדו שיח האינטלקטואלי הזה ובברירת המחדל, תשובה חיובית לבוס הגיונית יתר מן ההפך.
וג- הוא ידע שבימים כאלה, הימים הרומנטיים של הבוס, כפי שנהג לכנותם במחשבותיו הפרטיות ביותר, הוא נהיה פילנתרופ אמיתי, אוהב אדם ובן אדם נינוח, וזה אומר, לפחות לגביו, שהיום הוא לא צריך לחשוש לחייו.
מאידך הוא כן צריך לדאוג לסידורים שיבטיחו שהבילוי הרומנטי הזה יעבור בצורה חלקה והבוס יתרוקן מכל מחשבותיו הרומנטיות ועוד משהו כמו 4 תאי זרע, שהם כול מה שיש שם לפי הבדיקה האחרונה שעשו לו, ואותם פפינו שמר לעצמו, בעיקר נגד עין רעה וגם קצת לאריכות ימיו שלו (את תוצאות המעבדה כמובן ולא את תאי הזרע, וזה הארת שוליים לבלתי מפותחים שבכם).
הוא התקשר למלון והבטיח את החדר, שלח לשם את אחד המאבטחים לבדיקה ביטחונית שגרתית, ובדיקה בכלל, שכוללת הברחת האביזרים החביבים על הבוס לארון בחדר,שלא היו מביישים את ה"מלכה סופיה" בימיה היותר טובים לפני כ – 45 שנים, בעת שהבוס נהג לפקוד אותה התדירות של לפחות פעם בחודש.
הזמין זר פרחים של 72 שושנים אדומות כמניין שנותיו של הבוס, שמיועדים לקולומביאנית בעיקר כדי לפייס אותה במידה וחיזורו של הבוס לא ישאו חן בעיניה, וגם שעון ברייטלינג לנשים מפלטינה משובצת ב- 7יהלומים של 0.4 נקודות כל אחד, כדי להבטיח שהפיוס יהיה סופי ומושלם וגם להבטיח שתהיה פעם הבאה, שכן ממבטיו של הבוס והערכה אישית שלו, בכל מה שקשור לתחת של אותה קולומביאנית, נראה לו סביר ביותר שתהיה עוד פעם.
מונולוג
אבל כאן חברים נעזוב את פפינו, ואת הבוס שלו, ואפילו את הקולומביאנית, שבכל מה שקשור לתחת שלה אני מסכים עם כל מילה שנאמרה כאן, ונעבור לעוזרת בית אחרת, שלצערי התחת שלה לא תופס חשיבות רבה בסיפור הזה שלנו, ובהערכה זהירה גם לא יתפוס מקום בחלומותיו של אף גבר במשהו כמו 18 השנים הבאות.
המדובר בתחת של רג'נה קרוצ'קוב, עד אתמול עוד רוסיה אלמונית משכונת שפירא, ומהיום "כוכב נולד", עד שאייטם חדש יתפוס את מקומה, והעורכים בכל אשר הם, יחליטו כי מיצו אותה ואת הסיפור שלה והיא תחזור לאלמוניות גמורה שתתנהל מעכשיו בין חומות וסורגים והרבה מאוד אנשים רעים.
אתם זוכרים שבעינינו של איש האשכולות ביבי, הזכרתי את יכולותי בתחום פיזיונומיה, ובכן החלטתי לעשות בו שימוש פעם נוספת ולנסות להבין מה מסתתר מאחורי הפנים המאוד עצובות האלה של רג'ינה קרוצ'קוי, וגם מאחורי המעשה שעשתה, הטביעה את בנה בן ה – 4 בגיגית פלסטיק צהובה, בביתה בשכונת שפירא.
ובכן קצת על הרקע:
מכול מה שנכתב בעיתונים על רג'ינה, החיים שלה היו לא משהו.
היא חיה בדירת קטנה, עם סבה וסבתה הזקנים ובן אחד ז"ל בן ה -4 .
היא בת 31, כלומר במיטב שנותיה.
היא (היתה), אם חד הורית.
היא ילדה בת מתה לגמרה, תאומה לבנה מכאל שהרגה במו ידיה.
היא יפה ומושכת, ואילולא העצב בעיניים שלה, בטח גם סקסית לאללה.
סבתא שלה חולה בניוון שרירים ומחוברת לחמצן, (למי שלא יודע חמצן יש באוויר, אבל לאנשים חולים הוא לא מספיק לגמרי, ואת אלה צריך לחבר לבלונים ירוקים גדולים ומאוד מכוערים, 24 שעות ביום ובכול יום, וזה עולה לא מעט כסף).
ניוון שרירים היא מחלה קשה מאוד שאין לה תרופה או טיפול אפקטיביים וגורמת לבן אדם שלקה בה, שוב על פי הגרלה אקראית לגמרי של היושב במרומים יהיה שמו וזכרו מבורכים לעד, להיות משותק ביותר ויותר שרירים בגוף שלו, עד שזה משתק את שרירי החזה שבעזרתם אנחנו עוסקים בין היתר בנשימה, והבן אדם נחנק והופך לז"ל לגמרי.
הבעיה עם המחלה הלא סימפטית הזאתי, שלוקח לה די הרבה זמן להרוג את הבן אדם, שבינתיים הסבל שלו גדול יותר אפילו מזה של איוב, ולכל הדעות האיש האומלל הזה, שהיה כולה "טסט קייז" של אלוהינו הרחום וחנון, שיהיה שמו וזכרו ברוכים לעד. טפו טפו, סבל מספיק כדי לתפוס מקום ראשון בספר השיאים של גינס בסעיף הרלוונטי, פחות או יותר לנצח.
אז רג'ינה הזאתי שלנו, בנוסף לסבתא החולה, זכתה בהגרלה נוספת, במחלה שפגע ביכולת התקשורת של בנה אללה ירחמו, אשר אין לה שם בעיתון משום מה וזה יכול להיות בעיקר בגלל אחת משתי סיבות סבירות,
א – הכתב לא טרח לבדוק עניין שולי זה, ב – לרגינה לא היה מספיק כסף כדי לשלם למומחה לליקויי תקשורת, שיאבחן את בנה כדי שתוכל לטפל בו בצורה הולמת, על מנת שכאשר יגדל (לא רלוונטי יותר על בטוח), יוכל לתקשר עם הסביבה שלו קצת יותר טוב ממנה, שכן לפי התוצאות כפי שרשומות על דפי העיתונים מהיום, זה בוודאות לא היה הצד החזק שלה.
אז רג'ינה הזאתי ניסתה לפרנס את כל החד גדיא הזה שהתנהל לה בביתה הקטן שבשכונת שפירא, בעבודות מזדמנות כעוזרת בית בכל מיני דירות של אנשים שהיה להם יותר מזל ממנה, ויכלו לשלם לה על מנת שתנקה את ביתם בנוסף לביתה שלה, שהיה נקי ומצוחצח לפי דיווחיו המהימנים של הפרמדיק רבינא אפללו, שהגיע ראשון לדירה, והיה גם הראשון לראות את הזוועה הזאתי, (מניסיוני שלי בעבר, אני יכול להגיד לכם, שזה לא משהו שכדאי לקנא בו).
בכל ההשתלשלות הזאת יש עוד "כוכב נולד אחד", שאם יש משמעות לטרנד הדבילי הזה אצלנו, יש הרבה מקום להבליט את זוהרו בכל במה וערוץ תקשורת.
לכוכב הזה קוראים, יחיאל מחדון, מנהל האגף לשירותים חברתיים בדרום תל אביב, (אולי כדאי שיעבור בהקדם לרמת אביב ג' ויעסוק שם בנושא שהתמחה בו. שם קרוב לוודאי לא תיפול לידיו הרג'ינה הבאה שכבר אוטוטו מחכה בתור באחת משכונות "היוקרה" בדרום תל אביב ביחד עם בנה או בתה בני ה -4 ).
אז אומר האדון הזה כך: (הארץ היום).
" קרוצ'קוב ובנה היו מוכרים לשירותי הרווחה של עיריית תל אביב, על רקע בקשת האם לקבל סיוע כספי בעבור המשפחתון של בנה לפני שנתיים". " הועדה שדנה בבקשת האם מצאה כי אינה עונה לקריטריונים לסיוע (וכאן חברים יקרים ה"פנצ' ליין", שלא היה מבייש את סיינפלד בימיו הטובים ביותר), - המשך ציטוט, "משום שתפקודה ההורי תקין ונורמטיבי".
במילים אחרות, אם רג'ינה הזאתי שלנו, היתה נופלת לסם, מזריקה הרואין על בסיס יומי ועובדת בזנות לרווחת הרבה מאוד גברים שהפסידו את הצד הזה באישיותה המצודדת, היא הייתה באחת הופכת ראויה לסיוע של המחלקה הנאורה הזאתי בעירית תל אביב של רון חולדאי .
אבל רג'ינה עשתה את טעות חייה, ובחרה להיות עוזרת בית על פני חיי הזוהר של זונת צמרת.
היא החליטה למרות כל הסיכויים שהיו נגדה (כל מהמר מתחיל היה יכול היה להגיד לה את זה. היא הלכה על משהו כמו 1-50. ששום אידיוט מסומם לא ילך עליו, גם אם הוא נואש מאוד ויודע בוודאות שימות עד הערב), והלכה לעבוד כעוזרת בית בביתם של אנשים אחרים שהיה להם יותר מזל ממנה.
היא הלכה לעבוד למרות עובדי עיריה מטומטמים ואטומים (בשום אופן לא אחד מאלה ששמם הוזכר על ידי כמובן), שהחליטו שהיא אינה ראויה לסיוע בגלל שלמרות כל הסיכויים היא הצליחה לסחוט מעצמה מספיק אנרגיה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של האנשים שפירנסה בקושי.
אבל אלה לא כללו טיפול רפואי הולם לבנה ולסבתא שלה.הם לא כללו שום כיף לבן האומלל הזה שלה, שהיא רצה איתו מחובקת ברחובות שכונת שפירא רק כידי להגיע בזמן לגן וגם לעבודתה באיזה דירה של אנשים שהיה להם יותר מזל ממנה.
אז אם מישהו מכם חושב שיש סיבה אחת בעולם להוקיע את אישה הקטנה הזאת, אשר במו ידיה הטביעה את בנה אהובה, בגיגית צהובה מפלסטיק, שיקום.
שיקום ויגיד ממרומי חייו הנהנתנים, כי כך חיים רובינו, (כאלה שיש להם זמן וכסף כידי להשתעשע בכתיבה וקריאה של בלוגים, דבר שמצריך יותר ממוצר מותרות אחד ולא מעט זמן פנוי), כולל אותי כמובן, ואני רק כתבן ועבריין צמרת.
איזה זכות מוסרית יש לנו לשפוט אותה, את האמא האומללה הזאתי, שהמציאות ופקידים חסרי לב השליכו אתה ואת משפחתה לפח הזבל של החיים.
שניסתה למרות הכול להרים את המכסה, רק כדי שיבוא פקיד עיריה מדושן, שאגב לידיעתו, גם היא שילמה לו משכורת (ראה תלושי הארנונה שתלויים בסדר מופתי ליד המקרר במטבח העלוב בביתה שבשכונת שפירא), וידחוף לה את המכסה בחזרה למקומו, כדי שהצחנה לא תעלה באפו חס וחלילה.
בסוף שאלה, איך זה נוגע לנו.
ובכן חברים, אני באופן אישי משלם משהוא כמו 1200 שקל ארנונה בחודשיים כדי שאדון מחדון יוכל להביא פרנסה לביתו בתחילת החודש.
יחד אתכם אנחנו משלמים הרבה מאוד כסף לחולדאי, מחדון, ועובדי עיריה נוספים כדי שבעיר הזאת, בין היתר לא תסתובבנה אמהות שביום רגיל מתרוצצות עם טפם מחובק חזק חזק לחזותהן אבל עם בוכטות של ייאוש כל כך גדול שיגרום להם יום אחד לחטוף את הג'ננה, ולחנוק את טפם בגיגית צהובה מפלסטיק.
פרולוג
כאן אנחנו חוזרים פעם נוספת לאדון מחדון היקר מאוד, כי בפרולוג הוא הולך להצדיק את התפקיד הראשי שהענקתי לו בטרגדיה של רג'ינה.
הזמן בעוד שבועיים מהיום, המקום, חדרו של מר מחדון במחלקת הרווחה של עירית תל אביב. בחדר דיון סוער. נושא הדיון, האדון והגברת קורצ'נוי קשישה.
השאלה שהנוכחים הנכבדים מאוד בישיבה דנים בה, היא מה לכל הרוחות עושים עם שני הזקנים האלה שנפלו לחיקם כפרי בשל מאוד אבל עדיין קצת קשים לאיכול.
הסתבר שעלות אחזקתה של הקשישה במוסד שיקומי יעלה למשלם המיסים העירוני משהוא כמו 14000 שקל לחודש.
עלות של הקשיש קצת פחות, משהו כמו 8000 שקלים לחודש. כלמר למי שלא טוב בחשבון, מדובר בסכום של 22000 שקלים לחודש.
הסכום הזה גבוה ב-20500 שקלים מן הסכום שאותו ביקשה רגינה (1500 שקל), כעזרה למען תוכל להכניס את בנה מיכאל למשפחתון לפני שנתיים.
אני מנחש, וכאמור באינטואיציה בלבד, שאלו רגינה היתה מקבלת את הסכום הזה בזמנו, אז בנה מיכאל היה משחק עכשיו בגינה בשכונת שפירא, רגינה היתה מנקה את הספריה בביתו של הבוס, ופפינו היה חוגג על התחת שלה במקום על זו של הקולומבינית, שמשטרת ההגירה עצרה וגירשה בהליך מזורז על חשבונינו.
שיהיה לכם יום נעים
יודה
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה