"האוצר טוען כי מפעלי ים המלח, שבבעלותה המלאה של כי"ל, לא שילמה למדינה תמלוגים של מאות מיליוני שקלים. הטענה העיקרית של האוצר היא שכי"ל הקימה חברות-בנות ומוכרת להן את חומרי הגלם במחירים נמוכים ממחירי השוק, בעוד החברות – הבנות משתמשות בחומרי הגלם ומוכרות אתו במחירי השוק. כלומר המדינה (אני ז'קו, ואתם, כלמר כולנו), אינה מקבלת תמלוגים (ג'ובות) לפי המחיר הנהוג בשווקים (המחיר האמיתי)."
(YNET היום).
עכשיו אני אסביר לכם במה מדובר בעצם:
החברה המפוארת הזאתי של האחים עופר החביבים מאוד, (כן זה אותם אנשים שהשביתו את מיקי רוזנטל העיתונאי ההיפר אקטיבי הזה, שבמקום לכתוב עליהם שירי הלל, הוא עשה סרט אחד דוקומנטרי מידי, ושם גם רמז, כי מלחי הארץ האלה, כלמר האחים ובן אחד שלהם, עידן, עושים כל מיני פעולות לכעורה ולדעתו בלבד, שגורמות לכיסים שלנו להתרוקן ממעט הכסף שהשאיר שם נתניהו המלך).
החברים האלה עושים מעקף קליל ואלגנטי לחוזה שחתמו בזמנו עם המדינה (כלמר איתנו חברים, כי המדינה זה אנחנו, וכדאי שתפנימו את זה סוף סוף), באמצעות כמה חברות קש, שהקימו לצורך עניין זה בלבד, שמוכרות להן טון פוספטים שהוציאו מים המלח של כולנו, ב-10 שקלים נניח, וחברת הקש מוכרת את זה ב-10000 שקלים נניח בשוק החופשי.
המדינה, כלמר אנחנו, מקבלים תמלוגים על 10 שקלים בלבד במקום על 10000, וההפרש נשאר בכיסים של "האוליגרכים" החביבים האלה (לכעורה ולדעתי בלבד).
בדוגמה שלפנינו מדובר ב – 50 אגורות, (המטבע הצהוב הגדול הזה, במקום 500, שקלים לטונה של תמלוגים שאנחנו, כלמר המדינה הינו זכאים להם).
אבל מאחר ובשנה הנוכחית, ההכנסות של כיל מוערכות בסכום של כ- עשרה מיליארד שקל, החלק שלנו מזה (לפי חוזה, חתום כדין),, חמישה אחוז, שהם חצי מיליארד שקל, שהם 500 מיליון שקל.
בסכום הזה אפשר היה לשלם באופן מידי את מה שגנבנו לניצולי השואה שנמצאים עדיין בחיים.
לתת את כל התרופות והטיפולים לחולי סרטן ומחלות אחרות שלא מקבלים זאת (כי התרופה או הטיפול אינם כלולים בסל הבריאות), ואגב כך, להציל את החיים שלהם.
להחזיר את כל הקצבאות לחד הוריות שנתניהו לקח להן בזמנו.
ובשביל ה"פאן" בשפתכם הרוחנית חברים, לאכול הרבה מאוד ארוחות עם וורן בפט למי שמאוד ירצה.
אבל המדינה הזאתי שלנו, או מי שמייצג אותנו בנושא זה, נערי האוצר החביבים ובעיקר אחד מהם, שוקי אורן, רק "שוקל אם להעביר את העניין הקטן הזה ולבוררות בלבד".
(בוררות זה הגרסת, הדיאט של ההליך משפטי , מעין "משפט כאילו" שבו גם הגנבים יוצאים תמיד מרוצים ולכן המציאו אותו בשביל אנשי עסקים, יזמים וסתם אוליגרכים, כי אלה יוצא להם כל הזמן להחליף צדדים בהליכים האלה, בין נתבעים לתובעים, ובעזרת חוקי הקיזוז והסטטיסטיקה הליך הבוררות הופך את העניין הזה להרבה יותר נוח וקל לעיכול לקבתם המעודנת, שרגילה לקוויאר וצדפות מניו זילנד שמטיסים אותם במטוס מיוחד מניו זילנד למסעדת "מול ים" שבנמל תל אביב).
בכל זאת, למה בוררות אני שואל, זה לא יפה שוקי?
כאשר אני וז'קו גנבנו כולה 10000 שקל מסניף בנק הדואר בשכונה (גם שייך למדינה, לא?), אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים בוררות (ודווקא היינו מסכימים במיידי על בטוח).
במקום זה שמו אותנו באבו כביר של החיים, ואחר כך לכלא אשמורת (איזה שם, אני מעדיף אותו בגלל זה), למשהו כמו 5 שנים.
כולה השתמשנו במסרק ישן של ז'קו ככלי נשק, כי המטומטם הזה שכח את ה"גלוק" אצל החברה שלו מוראל בלילה, והפקידה בדואר מתה מצחוק על הפרצוף של ז'קו שגילה שבמקום "גלוק" יש לו ביד מסרק, אבל ההנחיות מחייבות והיא כמו כלום נתנה לנו את כל הכסף.
אז שוקי אישי החביב והקרח, (על פי התכשיר וספר הזוהר של נערי האוצר, ה"מנואל" שלהם בדרכם להנהלת המשק, קרחת זה כמעט חובה לנער אוצר שרוצה להיות טייקון במשק):
למה לא תיקח את האוטו שאנחנו (ואו המדינה נתנו לך, כאמור אותו הדבר), עם המפתחות בפנים, ותסע לאחת מתחנות המשטרה הקרובות למקום עבודתך, ותתלונן על החברה הזאתי "כיל", בגין גניבה ומרמה לכאורה ולכאורה, ובמקביל גם תפתח בהליך אזרחי נגדם, אשר בסופו, בעקבות הפרות חוזרות ונישנות של החוזה שלנו איתם (מפעלי ים המלח), בית המשפט ייקח להם אותו ויחזיר אותו לנו.
מותר לחלום, לא?
יום נעים
יודה
נ.ב. - עברת המרמה לפי החוק הפלילי שלנו אומרת בשפה של עמישראלים כי כל אדם שנוטל מזולתו ג'ובות שלא היו שייכות לו, בעזרת מצג שוו (כלמר דבר שנחזה למשהו שהוא לא, כמו חברות הקש שהקימו "כיל והחברה לישראל", שהן לא ממש חברות וקיומן היחיד הוא ברשימת החברות בעמ ואין בהם פקידים ומזכירות, מנכ"לים ודירקטורים, יחשב כרמאי בן רמאים וצפוי לעונש מאסר של עד חמש שנים בפנים.
במקרה שלנו אומר האוצר כי אלה חברות קש = מצג שוו
הן כאילו קונות פוספטים מ"כיל", אבל זו פעולה פיקטיבית, המשך של מצג השוו
והכסף שהיה צריך להגיע לידי המדינה (אני, ז'קו וכולכם), לא מגיע אלינו, כלומר החברה לישראל = כיל, נוטל אותו בדרך בעזרת מצג השוו כאמור, למרות שעל פי החוזה וכל דין באופק, הוא היה ממש צריך להעביר אותו לנו.
בשפה של עורכי דינים קוראים לזה ראיות שמוכיחות לכאורה שהיתה הפרה של כל יסודות העבירה, וכאשר זה קורה, יש מקום להגיש נגד החשוד בהפרתן כתב אישום פלילי.
(YNET היום).
עכשיו אני אסביר לכם במה מדובר בעצם:
החברה המפוארת הזאתי של האחים עופר החביבים מאוד, (כן זה אותם אנשים שהשביתו את מיקי רוזנטל העיתונאי ההיפר אקטיבי הזה, שבמקום לכתוב עליהם שירי הלל, הוא עשה סרט אחד דוקומנטרי מידי, ושם גם רמז, כי מלחי הארץ האלה, כלמר האחים ובן אחד שלהם, עידן, עושים כל מיני פעולות לכעורה ולדעתו בלבד, שגורמות לכיסים שלנו להתרוקן ממעט הכסף שהשאיר שם נתניהו המלך).
החברים האלה עושים מעקף קליל ואלגנטי לחוזה שחתמו בזמנו עם המדינה (כלמר איתנו חברים, כי המדינה זה אנחנו, וכדאי שתפנימו את זה סוף סוף), באמצעות כמה חברות קש, שהקימו לצורך עניין זה בלבד, שמוכרות להן טון פוספטים שהוציאו מים המלח של כולנו, ב-10 שקלים נניח, וחברת הקש מוכרת את זה ב-10000 שקלים נניח בשוק החופשי.
המדינה, כלמר אנחנו, מקבלים תמלוגים על 10 שקלים בלבד במקום על 10000, וההפרש נשאר בכיסים של "האוליגרכים" החביבים האלה (לכעורה ולדעתי בלבד).
בדוגמה שלפנינו מדובר ב – 50 אגורות, (המטבע הצהוב הגדול הזה, במקום 500, שקלים לטונה של תמלוגים שאנחנו, כלמר המדינה הינו זכאים להם).
אבל מאחר ובשנה הנוכחית, ההכנסות של כיל מוערכות בסכום של כ- עשרה מיליארד שקל, החלק שלנו מזה (לפי חוזה, חתום כדין),, חמישה אחוז, שהם חצי מיליארד שקל, שהם 500 מיליון שקל.
בסכום הזה אפשר היה לשלם באופן מידי את מה שגנבנו לניצולי השואה שנמצאים עדיין בחיים.
לתת את כל התרופות והטיפולים לחולי סרטן ומחלות אחרות שלא מקבלים זאת (כי התרופה או הטיפול אינם כלולים בסל הבריאות), ואגב כך, להציל את החיים שלהם.
להחזיר את כל הקצבאות לחד הוריות שנתניהו לקח להן בזמנו.
ובשביל ה"פאן" בשפתכם הרוחנית חברים, לאכול הרבה מאוד ארוחות עם וורן בפט למי שמאוד ירצה.
אבל המדינה הזאתי שלנו, או מי שמייצג אותנו בנושא זה, נערי האוצר החביבים ובעיקר אחד מהם, שוקי אורן, רק "שוקל אם להעביר את העניין הקטן הזה ולבוררות בלבד".
(בוררות זה הגרסת, הדיאט של ההליך משפטי , מעין "משפט כאילו" שבו גם הגנבים יוצאים תמיד מרוצים ולכן המציאו אותו בשביל אנשי עסקים, יזמים וסתם אוליגרכים, כי אלה יוצא להם כל הזמן להחליף צדדים בהליכים האלה, בין נתבעים לתובעים, ובעזרת חוקי הקיזוז והסטטיסטיקה הליך הבוררות הופך את העניין הזה להרבה יותר נוח וקל לעיכול לקבתם המעודנת, שרגילה לקוויאר וצדפות מניו זילנד שמטיסים אותם במטוס מיוחד מניו זילנד למסעדת "מול ים" שבנמל תל אביב).
בכל זאת, למה בוררות אני שואל, זה לא יפה שוקי?
כאשר אני וז'קו גנבנו כולה 10000 שקל מסניף בנק הדואר בשכונה (גם שייך למדינה, לא?), אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים בוררות (ודווקא היינו מסכימים במיידי על בטוח).
במקום זה שמו אותנו באבו כביר של החיים, ואחר כך לכלא אשמורת (איזה שם, אני מעדיף אותו בגלל זה), למשהו כמו 5 שנים.
כולה השתמשנו במסרק ישן של ז'קו ככלי נשק, כי המטומטם הזה שכח את ה"גלוק" אצל החברה שלו מוראל בלילה, והפקידה בדואר מתה מצחוק על הפרצוף של ז'קו שגילה שבמקום "גלוק" יש לו ביד מסרק, אבל ההנחיות מחייבות והיא כמו כלום נתנה לנו את כל הכסף.
אז שוקי אישי החביב והקרח, (על פי התכשיר וספר הזוהר של נערי האוצר, ה"מנואל" שלהם בדרכם להנהלת המשק, קרחת זה כמעט חובה לנער אוצר שרוצה להיות טייקון במשק):
למה לא תיקח את האוטו שאנחנו (ואו המדינה נתנו לך, כאמור אותו הדבר), עם המפתחות בפנים, ותסע לאחת מתחנות המשטרה הקרובות למקום עבודתך, ותתלונן על החברה הזאתי "כיל", בגין גניבה ומרמה לכאורה ולכאורה, ובמקביל גם תפתח בהליך אזרחי נגדם, אשר בסופו, בעקבות הפרות חוזרות ונישנות של החוזה שלנו איתם (מפעלי ים המלח), בית המשפט ייקח להם אותו ויחזיר אותו לנו.
מותר לחלום, לא?
יום נעים
יודה
נ.ב. - עברת המרמה לפי החוק הפלילי שלנו אומרת בשפה של עמישראלים כי כל אדם שנוטל מזולתו ג'ובות שלא היו שייכות לו, בעזרת מצג שוו (כלמר דבר שנחזה למשהו שהוא לא, כמו חברות הקש שהקימו "כיל והחברה לישראל", שהן לא ממש חברות וקיומן היחיד הוא ברשימת החברות בעמ ואין בהם פקידים ומזכירות, מנכ"לים ודירקטורים, יחשב כרמאי בן רמאים וצפוי לעונש מאסר של עד חמש שנים בפנים.
במקרה שלנו אומר האוצר כי אלה חברות קש = מצג שוו
הן כאילו קונות פוספטים מ"כיל", אבל זו פעולה פיקטיבית, המשך של מצג השוו
והכסף שהיה צריך להגיע לידי המדינה (אני, ז'קו וכולכם), לא מגיע אלינו, כלומר החברה לישראל = כיל, נוטל אותו בדרך בעזרת מצג השוו כאמור, למרות שעל פי החוזה וכל דין באופק, הוא היה ממש צריך להעביר אותו לנו.
בשפה של עורכי דינים קוראים לזה ראיות שמוכיחות לכאורה שהיתה הפרה של כל יסודות העבירה, וכאשר זה קורה, יש מקום להגיש נגד החשוד בהפרתן כתב אישום פלילי.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה