האם להתחיל אותו כמו ברהמס, באיטיות חרישית, מתאימה כל כך ליסודיות הגרמנית שחתכה באוכלוסיית אבותינו ללא רחם, או בתופים ובמצלתיים, כמו וורדי האיטלקי שעוד לא הכיר את ברלוסקוני.
או אולי כמו מוצרט שמושך את השיא כמעט לכל אורך היצירה בת כשעה שלו.
"Requiem æternam dona eis, Domine, et lux perpetua luceat eis. Te decet hymnus Deus, in Sion, et tibi reddetur votum in Ierusalem".
מילות הענק האלה בלטינית של תפילת האשכבה הנוצרית, כבשו אותי באחת כילד בביתו של הסבא של ז'קו, שהיה חובב גדול של מוסיקה קלאסית.
מי שיקרא את המילים האלה והוא לא חלול לגמרי, ירגיש עד לתוך הלבלב בערך כי מדובר במילים של יגון, של פרידה הכי סופנית שיש.
הנצרות היא בעצם היהדות בווריאציית דיאט.
ישו והשליחים הבינו משהו שהממסד הדתי היהודי לא.
לא צריך לשעבד אותנו באמצעות אלפי צווים של עשה ועל תעשה, טקסים יפים ומבוימים היטב ואיום אחד בבעל הקרניים בצבע הארגמן, או ידידנו לוציפר בכבודו ובעצמו, לאומת הבטחה לגן עדן אחד שבו אין צורך בסקס כדי להגיע לאורגזמה, שהוא לפי דעתם ה - STATE OF MIND הנצחי של היושבים בו, מספיקים כדי לשכנע רבים להמיר את לבושם שכלל טלית ומה לו, לסגנון ה - CASUAL של ימי המאה הראשונה לספירה.
(אגב, אם ניתן את דעתנו לאותו עניין על פי הגרסא של מוחמד, הגרסא השוביניסטית שמעמידה 70 בתולות לרשותו של כל שאהיד שמגיע לשם, ולאורגיה השוטפת את המקום על בסיס של קבע בעקבות השהידים החרמנים שמגעים בתדירות הולכת וגדלה למגינת ליבו של העולם הלא מוסלמי, ואם קצת נתעמק בהבדלים המנטאליים של יוצרי האידיליות האלה והלך מחשבתם, אז נוכל להגיד ללא שמץ של הרגשת אשם, שהמוסלמים מאוד לא מפותחים אבל יודעים להעריך זיון טוב).
"מנוחה נצחית להם, הו אלוהים, האר אותם באור שלך לנצח, התפילה זה אתה, הו אלוהינו, בציון, ולך הגמול בברית נצח בירושלים" (תרגום חפשי ובלתי מקצועי שלי, לשורה הראשונה של הרקוויאם)
נו טוב, זה באמת נשמע אחלה, אבל למה היה צריך לסבך בעניין הזה גם את הבירה הדפוקה הזאתי שלנו ולגרור לתוך זה את הציונות השנויה במחלוקת?
המילים האלה שבהם פותחים כל הרקוויאמים, גרמו לי כילד להתרכז בתחביב של גניבות הרכב ביום ראשון דווקא, שכן ביום זה "קול המוסיקה" קשישא, היה מקדיש כמה שעות למוזיקה כנסייתית לכבוד הנוצרים שבינינו, ולכבוד גנבי הרכב שהתמכרו בטעות לרקוויאמים .
הייתי תופס לי פינה שקטה במקום נידח שאיש לא יתפוס אותי על חם, ולא חס וחלילה ביגלל הרכב גנוב, אלה מקשיב למוסיקה שבעולמנו היה שמור להומואים ואנשים בלתי מפותחים רגשית באופן מיוחד, ומקשיב שעות ברדיו ליצירות של מוצרט, ברהמס, בטהובן, בך, וויולדי וכל החברים.
אם היה דבר שהיה חסר לי בשנותי מאחורי הסורגים, זו המוזיקה הזאתי, שאילו הייתי מקשיב לה בימים אלה, החברים הטובים שלי היו הופכים אותי באחת לקוקסינל, שהעתיד היחיד שמחקה לו בחוץ זה עבודה בשתי משמרות בתל ברוך של רון חולדאי. (בגלל הפיתוח של המקום ולא חס וחלילה רמז למעשים אחרים שאפשר לעשות שם).
ההנאות הקטנות האלה של ימי ראשון לפנות ערב, שקולות בזיכרון הילדות שלי לנשיקה הראשונה שנתתי לבת אל במקלט בבית של ז'קו, ואולי אפילו לזיכוי הראשון שלי אצל השופט ברמלה, שכל כך התרשם מן הכיפה על ראשי, המלמולים וגלגול העיניים (דרך אגב אין לו מושג ירוק מה מלמלתי באולם שלו ביושבי על ספסל האנשים הרעים שממוקם משום מה לצדו השמאלי של השופט שיושב שתי קומות מעליך, את מילותיו של הרקוויאם כמובן), שזיכה אותי מכל אשמה.
השופט היה חרד, ומלמולי החרישיים נדמו בעיניו כמו שינון חרוץ במיוחד של פרקי תהילים, שאני מודה לבושתי שאינני מכיר ולו אחד מהם ובוודאי לא בעל פה.
עד כאן דיוננו בתפילת האשכבה של הקולגות הנוצרים שלנו, ועכשיו כמה מילים טובות על קפיטליזם, שאני מאוד ממהר לכתוב אותם, בעיקר כדי להספיק את הכתיבה לפני שהוא עובר מן העולם ויאלץ אותנו לנגן לו את אחד הרקוויאמים, או שמא את כולם, כי מגיע לו על כמעט 200 שנים פלוס מינוס, שבהם ניהל לנו את העניינים במידה לא מבוטלת של הצלחה.
אז כל זה התחיל מאדם סמיט (ורק קמצן סקוטי היה יכול להמציא שיטת ממשל שמבוססת על הון), והוא אשם בכל העניין הזה.
האיש החכם הזה שלמד מקצוע שנקרה בימיו "פילוסופיה של האתיקה", דבר על תאוות הבצע של כולנו, שמרוסנת באמצעות מחסומים אתיים של מוסר והגיון , יחד עם תחרות חופשית, יכולים לבנות מרקם חברתי חדש, מוצלח ממה שהיה קודם, שהוא המשטר הפיאודלי פלוס מינוס, שהיה בשלכת שלו בעת זו.
שני הכוחות האלה, שנובעים בעצם מתוך כל אדם מרגע היוולדו ועד שהוא מתעייף קצת לפני שמת (לא נכון לגבי וורן בפט, האחים עופר ועוד כמה חביבים שלא שמעו עייפות מה היא), יוצרים ביחד "את היד העלומה", והיא תבונית מספיק כדי לנהל לנו את העסק.
אז היד הזאתי, בריסון מינימאלי של הריבון, ניהלה לנו את העולם בהצלחה לא מבוטלת.
בלעדיו המהפכה התעשייתית, שהתבססה בין היתר על העדפת כוחות היצור על פני ההון הסטטי של החומר והנכסים שבעיקרם היו קיימים קודם אבל והיו מרוכזים בידיו של מעמד אחד בלבד, לא הייתה מתחוללת.
היא אפשרה היווצרות חברה רב מעמדית, היא יצרה וביססה את מעמד הביניים כמעמד הדומיננטי בחברה הקפיטליסטית הארכאית, והחלישה עוד את האצולה האירופית, שכבר בעת זו הייתה חלשה מכדי לבלום את כוחות השינוי שבעבעו תחת פני המרקם החברתי של העולם המערבי של סוף המאה ה -18.
שינוי הסדר הכלכלי התגלגל לשינוי מהותי בסדר החברתי בארצות האלה, שאמצו אל חיקם את המשטר הדמוקרטי.
העסק עבד לא רע הרבה מאוד שנים, העולם המערבי התעצם והצליח לשרוד כגוש הדומיננטי על פני הגלובוס למרות איבוד הקולוניות והשינויים הדמוגרפיים העצומים שהתחוללו במאה ה -20, שהיו זקוקים לשתי מלחמות עולם מאוד קטלניות כידי לקבל את צורתם כפי שהיא היום.
אז מתאי התחיל החרבון בעצם ומדוע?
אדם סמיט חי בעולם שבו האתיקה הייתה הכוח המנחה של כל אינטלקטואל בסביבתו החברתית ובכלל.
האתיקה שהתבססה על הגיון תבוני ורוסנה על ידי אמונה דתית עמוקה ואינטנסיבית במיוחד, ששימשה מחסום לתאוות הבצע וקבע את הגבולות של התחרות החופשית, שהיו הדיזל והבנזין של החברה הקפיטליסטית בראשית התהוותה.
אלה אבדו במהלך השנים, והמנוע הקפיטליסטי שוחרר מכל רסן.
האמונה הדתית התחלפה באחת בסגידה אלילית נטולת רסן באיקונים מתחלפים בעקבות גחמות מוטרפות למחצה של מובילי דעה בגרוש שהשתלטו על מוחינו.
המעטפת הפכה לחשובה יותר מן התוכן.
לעתים נעלם התוכן כליל, ונשארה רק המעטפת אבל אנשים המשיכו לסגוד לו כאילו לא קרה דבר.
אסטטיקה התחלפה בטרנדים, בלי להבין שאסטטיקה זו החלקה הפרטית הקטנה שלנו בגן העדן, שאלוהים הותיר בידינו אחרי שהעיף אותנו משם בגלל הזיון הבוגדני של חוה, ולמרות זאת.
טרנד הוא הבלחה רגעית של כלום מכלום במעטפת.
אסטטיקה לא עולה גרוש, טרנדים עולים המון כסף.
תעשייה ווירטואלית חדשה החליפה את התעשיות שהתבססו על יצירה וחומר. (תעשיית הכסף).
מלכים לבושים בכלום התחילו להסתובב ברחובותינו, והעוברים ושבים התפקעו מפליא על הלבוש החדש והללו את התחכום שיש בו, בעוד מה שהם ראו באמת זה זוג אשכים רפויים וזקנים נגררים בגובה הברך.
נשים אולצו לאכול כלום כידי להיות ברבי, וזאת בעידוד והסכמה שבשתיקה של התנועה הפמיניסטית.
ילדות מתו מרעב וכלום לא קרה.
אחרות הקיאו את נשמתן וגם כלום לא קרה.
אמנים ציירו פחית קולה בגודל של בית וזכו בתהילת עולם.
אחרים חרבנו על בד, והמבקרים שרו להם שירי הלל על הקונספט.
המוצר שיצרנו בכמויות הכי גדולות היה הזבל. אשפה נערמה בכל מקום ואימה להטביע את העולם המערבי עד שגילינו את אפריקה מחדש והתחלנו להציף אותה באשפה שלנו.
נערים מסורקים להפליא עם חליפות של ארמני אכלסו את רבי הקומות בערים הגדולות, והמשיכו לשחק במקום בלגו, בכסף.
(בכסף שלנו ולא שלהם חס וחלילה).
המספרים התחילו לרוץ, כמו בשולחן הרולטה, טריליונים עברו מיד ליד, בלי שהזזנו לירה.
אנשים התעשרו והתרוששו בהפרש של שעות והכל על צגי LCD בגודל של 24 אינטש לפחות, ובלי שבעולם הממשי שלנו הזזנו אבן.
בודדים הרוויחו על הופעה של דקה על מרקע הפלא של הטלוויזיה סכום השווה לתקציב חדשי של מדינה מתפתחת.
באמריקה בנו עיירות בלי מדרכות, התושבים נוסעים ברכבם לרוקן את האשפה שלהם.
ילדים בני 16 התוודעו למין לראשונה בספסל האחורי של מכונית שגדלה כדי לאפשר זיון סביר בו. (והנה הסיבה האמיתית לגודל של המכונית האמריקאית ומי שחשב שזה בגלל שיש להם זיין קטן, טעה). כל מכונית כזאת זוללת דלק כמו 4 מכוניות יפניות נניח, אבל זה על ה"בב אללה".
האינטלקטואלים הוחלפו במובילי דעות, איקונים של תרבות הכלום של סוף המאה ה-20 ותחילת שלנו.
בעלי הון ואנשים מפורסמים השתלטו על העולם אבל סרבו לנהל אותו, כי מרוב שהם היו עסוקים בלרוקן את הגלובוס מן המשאבים שיש בו מצד אחד, ומרוב שהיו מרוכזים בעצמם מאידך, לא נשאר להם כוח וזמן פנוי לנהל אותו.
האנשים האלה שלטו בעולמנו שנים לא מעטות, שלטון ללא מעצורים וגם בלי טיפה של אחריות.
הם לא היו צריכים לתת דין וחשבון לאיש בעולם הגלובלי בו אין רגולטורים ברמה הגלובלית. הם השתוללו נטולי כל רסן.
האנשים האלה עם תאוות בצע בגודל של מגדלי התאומים לפני טיפולו המסור של בין לאדן, ויצר תחרות שהיה גורם להם לקחת את הזהב במרתון עם היו מבטיחים להם ג'ובה מספיק גדולה בסוף המרוץ, המציאו שיטות שאפשרו להם לצבור כמויות של נכסים שצריך מחשב "מיין פריים" כדי לנהל אותם.
בורסות העולם תפחו כמו העוגות שמרים של הסבתא של ז'קו ביום שישי בערב..
הבנקים מרוב שהתפקעו מכסף, התחילו לחלק אותו לכל דכפין גם אם היה הומלס ללא הכנסה של לירה.
את המשכנתאות האלה הם מכרו עטופים באריזה חדשה לדבילים בבנקים בעולם השלישי שגם רצו חלק באורגיה המטורפת הזאת של מכירת החיסול הכלל עולמית.
בנק הפועלים קנה מהם נתח, ואיתו כל הבנקים בארץ וכמעט בכל מקום על פני הגלובוס.
מי שחושב שזה משבר לוקלי, אמריקאי בעיקרו, לא הפנים את העובדה המאוד מצערת שאנחנו חיים בעולם גלובלי, (זה לא רק תירוץ טוב לפטר את הפועלים הדרוזים שלך בירכא, ולהעביר את המפעל בסיוע ממשלתי לדרום סין), זה אומר גם שכאשר בביוב הגלובלי הזה באמריקה הרבה אנשים עושים תנועות מיותרות, גלי החרא מגיעים גם אליך.
והיום רבותי האלפיון העליון במדינתנו הקטנטונת, הרבה מאוד אנשים עושים המון תנועות מיותרות במנהטן שבמרכז העולם. הם עולים ויורדים במעליות מהירות מאוד בבניין תכלת בשדרה ה-7 על רחוב 49.
בדרך למעלה הם עם ידיים פנויות ובדרך למטה עם קופסאות קרטון בכל מיני גדלים ובהם כל עולמם עד להיום בבוקר.
אולי בלי לדעת הם נושאים איתם לביתם את פירורי הקפיטליזם המפואר של אדם סמיט , אשר בידיהם המופקרות הפך לאורגיה נטולת רסן של גריד ועוד גריד עד כדי חנק, וכל מה שנשאר זה כמה חפצים נטולי ערך שמורדים כעת מקומות המשרדים של האחים להמן.
שיהיה לכם יום נעים
יודה
נ.ב.- ואם משהו מכם חושב שגלי החרא יעצרו לפתחם של בעלי המאה, אז לא. אנחנו הולכים לחטוף כמויות של חרא בפרצוף שאפילו נתניהו הגאון הגלובלי הלוקלי שלנו לא יוכל להציל אותנו מהם.
או אולי כמו מוצרט שמושך את השיא כמעט לכל אורך היצירה בת כשעה שלו.
"Requiem æternam dona eis, Domine, et lux perpetua luceat eis. Te decet hymnus Deus, in Sion, et tibi reddetur votum in Ierusalem".
מילות הענק האלה בלטינית של תפילת האשכבה הנוצרית, כבשו אותי באחת כילד בביתו של הסבא של ז'קו, שהיה חובב גדול של מוסיקה קלאסית.
מי שיקרא את המילים האלה והוא לא חלול לגמרי, ירגיש עד לתוך הלבלב בערך כי מדובר במילים של יגון, של פרידה הכי סופנית שיש.
הנצרות היא בעצם היהדות בווריאציית דיאט.
ישו והשליחים הבינו משהו שהממסד הדתי היהודי לא.
לא צריך לשעבד אותנו באמצעות אלפי צווים של עשה ועל תעשה, טקסים יפים ומבוימים היטב ואיום אחד בבעל הקרניים בצבע הארגמן, או ידידנו לוציפר בכבודו ובעצמו, לאומת הבטחה לגן עדן אחד שבו אין צורך בסקס כדי להגיע לאורגזמה, שהוא לפי דעתם ה - STATE OF MIND הנצחי של היושבים בו, מספיקים כדי לשכנע רבים להמיר את לבושם שכלל טלית ומה לו, לסגנון ה - CASUAL של ימי המאה הראשונה לספירה.
(אגב, אם ניתן את דעתנו לאותו עניין על פי הגרסא של מוחמד, הגרסא השוביניסטית שמעמידה 70 בתולות לרשותו של כל שאהיד שמגיע לשם, ולאורגיה השוטפת את המקום על בסיס של קבע בעקבות השהידים החרמנים שמגעים בתדירות הולכת וגדלה למגינת ליבו של העולם הלא מוסלמי, ואם קצת נתעמק בהבדלים המנטאליים של יוצרי האידיליות האלה והלך מחשבתם, אז נוכל להגיד ללא שמץ של הרגשת אשם, שהמוסלמים מאוד לא מפותחים אבל יודעים להעריך זיון טוב).
"מנוחה נצחית להם, הו אלוהים, האר אותם באור שלך לנצח, התפילה זה אתה, הו אלוהינו, בציון, ולך הגמול בברית נצח בירושלים" (תרגום חפשי ובלתי מקצועי שלי, לשורה הראשונה של הרקוויאם)
נו טוב, זה באמת נשמע אחלה, אבל למה היה צריך לסבך בעניין הזה גם את הבירה הדפוקה הזאתי שלנו ולגרור לתוך זה את הציונות השנויה במחלוקת?
המילים האלה שבהם פותחים כל הרקוויאמים, גרמו לי כילד להתרכז בתחביב של גניבות הרכב ביום ראשון דווקא, שכן ביום זה "קול המוסיקה" קשישא, היה מקדיש כמה שעות למוזיקה כנסייתית לכבוד הנוצרים שבינינו, ולכבוד גנבי הרכב שהתמכרו בטעות לרקוויאמים .
הייתי תופס לי פינה שקטה במקום נידח שאיש לא יתפוס אותי על חם, ולא חס וחלילה ביגלל הרכב גנוב, אלה מקשיב למוסיקה שבעולמנו היה שמור להומואים ואנשים בלתי מפותחים רגשית באופן מיוחד, ומקשיב שעות ברדיו ליצירות של מוצרט, ברהמס, בטהובן, בך, וויולדי וכל החברים.
אם היה דבר שהיה חסר לי בשנותי מאחורי הסורגים, זו המוזיקה הזאתי, שאילו הייתי מקשיב לה בימים אלה, החברים הטובים שלי היו הופכים אותי באחת לקוקסינל, שהעתיד היחיד שמחקה לו בחוץ זה עבודה בשתי משמרות בתל ברוך של רון חולדאי. (בגלל הפיתוח של המקום ולא חס וחלילה רמז למעשים אחרים שאפשר לעשות שם).
ההנאות הקטנות האלה של ימי ראשון לפנות ערב, שקולות בזיכרון הילדות שלי לנשיקה הראשונה שנתתי לבת אל במקלט בבית של ז'קו, ואולי אפילו לזיכוי הראשון שלי אצל השופט ברמלה, שכל כך התרשם מן הכיפה על ראשי, המלמולים וגלגול העיניים (דרך אגב אין לו מושג ירוק מה מלמלתי באולם שלו ביושבי על ספסל האנשים הרעים שממוקם משום מה לצדו השמאלי של השופט שיושב שתי קומות מעליך, את מילותיו של הרקוויאם כמובן), שזיכה אותי מכל אשמה.
השופט היה חרד, ומלמולי החרישיים נדמו בעיניו כמו שינון חרוץ במיוחד של פרקי תהילים, שאני מודה לבושתי שאינני מכיר ולו אחד מהם ובוודאי לא בעל פה.
עד כאן דיוננו בתפילת האשכבה של הקולגות הנוצרים שלנו, ועכשיו כמה מילים טובות על קפיטליזם, שאני מאוד ממהר לכתוב אותם, בעיקר כדי להספיק את הכתיבה לפני שהוא עובר מן העולם ויאלץ אותנו לנגן לו את אחד הרקוויאמים, או שמא את כולם, כי מגיע לו על כמעט 200 שנים פלוס מינוס, שבהם ניהל לנו את העניינים במידה לא מבוטלת של הצלחה.
אז כל זה התחיל מאדם סמיט (ורק קמצן סקוטי היה יכול להמציא שיטת ממשל שמבוססת על הון), והוא אשם בכל העניין הזה.
האיש החכם הזה שלמד מקצוע שנקרה בימיו "פילוסופיה של האתיקה", דבר על תאוות הבצע של כולנו, שמרוסנת באמצעות מחסומים אתיים של מוסר והגיון , יחד עם תחרות חופשית, יכולים לבנות מרקם חברתי חדש, מוצלח ממה שהיה קודם, שהוא המשטר הפיאודלי פלוס מינוס, שהיה בשלכת שלו בעת זו.
שני הכוחות האלה, שנובעים בעצם מתוך כל אדם מרגע היוולדו ועד שהוא מתעייף קצת לפני שמת (לא נכון לגבי וורן בפט, האחים עופר ועוד כמה חביבים שלא שמעו עייפות מה היא), יוצרים ביחד "את היד העלומה", והיא תבונית מספיק כדי לנהל לנו את העסק.
אז היד הזאתי, בריסון מינימאלי של הריבון, ניהלה לנו את העולם בהצלחה לא מבוטלת.
בלעדיו המהפכה התעשייתית, שהתבססה בין היתר על העדפת כוחות היצור על פני ההון הסטטי של החומר והנכסים שבעיקרם היו קיימים קודם אבל והיו מרוכזים בידיו של מעמד אחד בלבד, לא הייתה מתחוללת.
היא אפשרה היווצרות חברה רב מעמדית, היא יצרה וביססה את מעמד הביניים כמעמד הדומיננטי בחברה הקפיטליסטית הארכאית, והחלישה עוד את האצולה האירופית, שכבר בעת זו הייתה חלשה מכדי לבלום את כוחות השינוי שבעבעו תחת פני המרקם החברתי של העולם המערבי של סוף המאה ה -18.
שינוי הסדר הכלכלי התגלגל לשינוי מהותי בסדר החברתי בארצות האלה, שאמצו אל חיקם את המשטר הדמוקרטי.
העסק עבד לא רע הרבה מאוד שנים, העולם המערבי התעצם והצליח לשרוד כגוש הדומיננטי על פני הגלובוס למרות איבוד הקולוניות והשינויים הדמוגרפיים העצומים שהתחוללו במאה ה -20, שהיו זקוקים לשתי מלחמות עולם מאוד קטלניות כידי לקבל את צורתם כפי שהיא היום.
אז מתאי התחיל החרבון בעצם ומדוע?
אדם סמיט חי בעולם שבו האתיקה הייתה הכוח המנחה של כל אינטלקטואל בסביבתו החברתית ובכלל.
האתיקה שהתבססה על הגיון תבוני ורוסנה על ידי אמונה דתית עמוקה ואינטנסיבית במיוחד, ששימשה מחסום לתאוות הבצע וקבע את הגבולות של התחרות החופשית, שהיו הדיזל והבנזין של החברה הקפיטליסטית בראשית התהוותה.
אלה אבדו במהלך השנים, והמנוע הקפיטליסטי שוחרר מכל רסן.
האמונה הדתית התחלפה באחת בסגידה אלילית נטולת רסן באיקונים מתחלפים בעקבות גחמות מוטרפות למחצה של מובילי דעה בגרוש שהשתלטו על מוחינו.
המעטפת הפכה לחשובה יותר מן התוכן.
לעתים נעלם התוכן כליל, ונשארה רק המעטפת אבל אנשים המשיכו לסגוד לו כאילו לא קרה דבר.
אסטטיקה התחלפה בטרנדים, בלי להבין שאסטטיקה זו החלקה הפרטית הקטנה שלנו בגן העדן, שאלוהים הותיר בידינו אחרי שהעיף אותנו משם בגלל הזיון הבוגדני של חוה, ולמרות זאת.
טרנד הוא הבלחה רגעית של כלום מכלום במעטפת.
אסטטיקה לא עולה גרוש, טרנדים עולים המון כסף.
תעשייה ווירטואלית חדשה החליפה את התעשיות שהתבססו על יצירה וחומר. (תעשיית הכסף).
מלכים לבושים בכלום התחילו להסתובב ברחובותינו, והעוברים ושבים התפקעו מפליא על הלבוש החדש והללו את התחכום שיש בו, בעוד מה שהם ראו באמת זה זוג אשכים רפויים וזקנים נגררים בגובה הברך.
נשים אולצו לאכול כלום כידי להיות ברבי, וזאת בעידוד והסכמה שבשתיקה של התנועה הפמיניסטית.
ילדות מתו מרעב וכלום לא קרה.
אחרות הקיאו את נשמתן וגם כלום לא קרה.
אמנים ציירו פחית קולה בגודל של בית וזכו בתהילת עולם.
אחרים חרבנו על בד, והמבקרים שרו להם שירי הלל על הקונספט.
המוצר שיצרנו בכמויות הכי גדולות היה הזבל. אשפה נערמה בכל מקום ואימה להטביע את העולם המערבי עד שגילינו את אפריקה מחדש והתחלנו להציף אותה באשפה שלנו.
נערים מסורקים להפליא עם חליפות של ארמני אכלסו את רבי הקומות בערים הגדולות, והמשיכו לשחק במקום בלגו, בכסף.
(בכסף שלנו ולא שלהם חס וחלילה).
המספרים התחילו לרוץ, כמו בשולחן הרולטה, טריליונים עברו מיד ליד, בלי שהזזנו לירה.
אנשים התעשרו והתרוששו בהפרש של שעות והכל על צגי LCD בגודל של 24 אינטש לפחות, ובלי שבעולם הממשי שלנו הזזנו אבן.
בודדים הרוויחו על הופעה של דקה על מרקע הפלא של הטלוויזיה סכום השווה לתקציב חדשי של מדינה מתפתחת.
באמריקה בנו עיירות בלי מדרכות, התושבים נוסעים ברכבם לרוקן את האשפה שלהם.
ילדים בני 16 התוודעו למין לראשונה בספסל האחורי של מכונית שגדלה כדי לאפשר זיון סביר בו. (והנה הסיבה האמיתית לגודל של המכונית האמריקאית ומי שחשב שזה בגלל שיש להם זיין קטן, טעה). כל מכונית כזאת זוללת דלק כמו 4 מכוניות יפניות נניח, אבל זה על ה"בב אללה".
האינטלקטואלים הוחלפו במובילי דעות, איקונים של תרבות הכלום של סוף המאה ה-20 ותחילת שלנו.
בעלי הון ואנשים מפורסמים השתלטו על העולם אבל סרבו לנהל אותו, כי מרוב שהם היו עסוקים בלרוקן את הגלובוס מן המשאבים שיש בו מצד אחד, ומרוב שהיו מרוכזים בעצמם מאידך, לא נשאר להם כוח וזמן פנוי לנהל אותו.
האנשים האלה שלטו בעולמנו שנים לא מעטות, שלטון ללא מעצורים וגם בלי טיפה של אחריות.
הם לא היו צריכים לתת דין וחשבון לאיש בעולם הגלובלי בו אין רגולטורים ברמה הגלובלית. הם השתוללו נטולי כל רסן.
האנשים האלה עם תאוות בצע בגודל של מגדלי התאומים לפני טיפולו המסור של בין לאדן, ויצר תחרות שהיה גורם להם לקחת את הזהב במרתון עם היו מבטיחים להם ג'ובה מספיק גדולה בסוף המרוץ, המציאו שיטות שאפשרו להם לצבור כמויות של נכסים שצריך מחשב "מיין פריים" כדי לנהל אותם.
בורסות העולם תפחו כמו העוגות שמרים של הסבתא של ז'קו ביום שישי בערב..
הבנקים מרוב שהתפקעו מכסף, התחילו לחלק אותו לכל דכפין גם אם היה הומלס ללא הכנסה של לירה.
את המשכנתאות האלה הם מכרו עטופים באריזה חדשה לדבילים בבנקים בעולם השלישי שגם רצו חלק באורגיה המטורפת הזאת של מכירת החיסול הכלל עולמית.
בנק הפועלים קנה מהם נתח, ואיתו כל הבנקים בארץ וכמעט בכל מקום על פני הגלובוס.
מי שחושב שזה משבר לוקלי, אמריקאי בעיקרו, לא הפנים את העובדה המאוד מצערת שאנחנו חיים בעולם גלובלי, (זה לא רק תירוץ טוב לפטר את הפועלים הדרוזים שלך בירכא, ולהעביר את המפעל בסיוע ממשלתי לדרום סין), זה אומר גם שכאשר בביוב הגלובלי הזה באמריקה הרבה אנשים עושים תנועות מיותרות, גלי החרא מגיעים גם אליך.
והיום רבותי האלפיון העליון במדינתנו הקטנטונת, הרבה מאוד אנשים עושים המון תנועות מיותרות במנהטן שבמרכז העולם. הם עולים ויורדים במעליות מהירות מאוד בבניין תכלת בשדרה ה-7 על רחוב 49.
בדרך למעלה הם עם ידיים פנויות ובדרך למטה עם קופסאות קרטון בכל מיני גדלים ובהם כל עולמם עד להיום בבוקר.
אולי בלי לדעת הם נושאים איתם לביתם את פירורי הקפיטליזם המפואר של אדם סמיט , אשר בידיהם המופקרות הפך לאורגיה נטולת רסן של גריד ועוד גריד עד כדי חנק, וכל מה שנשאר זה כמה חפצים נטולי ערך שמורדים כעת מקומות המשרדים של האחים להמן.
שיהיה לכם יום נעים
יודה
נ.ב.- ואם משהו מכם חושב שגלי החרא יעצרו לפתחם של בעלי המאה, אז לא. אנחנו הולכים לחטוף כמויות של חרא בפרצוף שאפילו נתניהו הגאון הגלובלי הלוקלי שלנו לא יוכל להציל אותנו מהם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה