כשה הייתי קטן ובלתי מפותח הדברים נראו ממש אחרת.
אני זוכר את המעצר הראשון שלי, הייתי בן 14. כולה מרוב שהיתי חולה הגה, השאלתי לכמה שעות בואיק של עורך דין אחד מן השכונה. מרוב שהיתי בלתי מפותח כפי שציינתי מקודם, בסוף החזרתי את האוטו לחניה של עורך הדין ורצה הגורל, המנייק בדיוק יצא ותפס אותי על חם ועוד בצווארון כאילו אני איזה דרדק חסר כבוד לגמרי.
מפה לשם ובעיקר עקב התנהגותו הבלתי מתורבתת, נאלצתי לבצע לו חרקירי חלקי באזור הבטן התחתונה (ציטוט מכתב האישום), וכך פתחתי את הקריירה שלי בעולם הפשע ישר מחטיבת הביניים.
שלא במתכוון ולגמרי במקרה כיסחתי לעורך דין כליה אחת ושלפוחית שתן (גם לפי כתב האישום וכמובן את כל זה לא ידעתי במיידי), ונהיה לי סעיף של ניסיון לרצח שהומר אחרי זה לחבלה חמורה כי מיקי לקח אותי תחת חסותו ושם לי עורך דין תותח שסידר לי שזה יעבור לפרקליט שלא אוהב לעבוד וגם היה חייב לו מקודם.
אחרי שנתיים וחצי במוסד שיקומי לעבריינים צעירים בהם למדתי את כל מקצועות החובה וכללי האתיקה שחשובים לאין ערוך למי שרוצה לבסס את מעמדו בפשע, יצאתי לחופשי וישר התקבלתי כחבר מן המניין בחבורה של מיקי. מיותר לציין שהאוריינטציה המינית שלי שרק התחילה ללבלב בעת זו קיבלה תפנית בלתי רצויה במהלך התקופה שם, והמסר העיקרי שהפנמתי היה קשור לקשר הבלתי מעורער בין זיון לבין הפעלת כוח.
בכלל, כוחניות על אמת ובאוונטה זה שם המשחק מאחורי הסורגים ואם יצא לך שאין לך כישרון בתחום הזה, כדאי שתתפוס מרחק מהפשע.
בחיים בעולם שלכם, יש חוקים של אל תעשה, סוג של עשרת הדיברות שעברו מספר הריונות במשך השנים ונהיו כמה מאות דיברים שצריך את המוח של אינשטיין או משהו כמו של חבר כנסת, כידי לזכור עשר אחוז מהם.
מי שגדל בעולם שלכם משנן מילדות את הכללים כאילו מדובר בספר האדום של מאו, ויוצא בסוף שהוא זוכר את כולם, אבל גם לומד, אם הוא גדל במשפחה טובה ומתוחכמת, (בשפתכם ,ריאליסטית כמדומני), איך לעקוף חלק מן החוקים האלה, אשר לגבהם יש הסכמה שאינה כתובה בשום ספר, כי הם בלתי נחוצים בעליל ונוגעים בעיקר לאוכלוסיה של אנשים בלתי מפותחים, נעדרים שיקול דעת ובלתי ראויים בעליל.
מראית עין קוראים לזה, או היכולת הווירטואוזית של ללכת על קליפות ביצים בלי לשבור אותם.
אצלנו הולכים "דוך", אין אוונטות, אם תרצו ישר עם הראש בקיר, אם הוא נשבר, הקיר כאמור, אז סלמת, אם נשבר לך הראש, הלך עליך או נגמר לך המזל ואו כמו שאומרות הנקבות אצלינו, כפרה עליך נשמה.
יוצא איפה שעיקר ההבדלים בין שני העולמות הוא בצבע, או במילים אחרות, עולמכם צבוע יותר, תרתי משמע. אצלנו הגוונים הם בשחור לבן.
זה נראה כאילו אני נסחף לדיון ערכי שיש בו פן שיפוטי שיוצא ממנו כי בעולם שלכם נוהגים בצביעות ואילו בעולם שלי, היושרה הוא המאפיין הדומיננטי ?
אז במידה מסוימת אני חושב שהאמירה הזאתי בלתי נמנעת ואנסה להסביר באמצעות שתי דוגמאות למה אני מתכוון.
לשם הדגמה נעשה השוואה בין שני פיגורות חשובות משתי העולמות, שלכם ושלי.
ניקח למשל ראש ממשלה אחד שהיה שכיר כל חייו, (דבר שמחייב אותו, לפחות באופן תיאורטי להתנקות מכל עודפי הכסף שהו מרוויח ישר במקור). העובדה המצערת הזאתי, מאפשרת לחשב בדיוק, אבל בדיוק, את כל הכספים שראש הממשלה הזה, שהיה חבר כנסת וגם ראש עיר וגם שר, את הסכום המדויק של כל הכנסותיו עד הלירה האחרונה, כמו שאומר הדוד שלי מיקו.
כל מה שצריך בשביל העניין הזה זה לאסוף את העתקי תלושי השכר מן הארכיונים ולעשות סיכום כמו שעושה שמעון הגרוזיני במכולת שלו בשכונה ואפשר אם צריך להיעזר להבטחת הדיוק, בחרוזים שלו שהוא יסכים להשאיל באפן זמני לצורך לאומי כדלקמן.
אם בסופו של החשבון הזה מקבלים סכום, שממנו אפשר מקסימום לקנות את הרעפים בבית ברחוב כרמיה פלוס חדר בדירה בשנקין, אז על פי החוקים האלה שלכם, או ליתר דיוק פקודת מס ההכנסה שנה כך וכך, חובתו של הנישום לספק הסברים לעודפי הכסף שנצברו לזכותו.
במידה והלך עליו ואין לו הסבר שמניח את דעתו של פקיד השומה ואת דעתו בלבד, הוא יועמד לדין פלילי והמדינה רשאית לחלט את כל העודף לטובת ענייה.
כלומר בעולם שלכם שבו החוקים ברורים וידועים, אפשר היה לגמור את סיפור ראש הממשלה בינו לבין פקיד שומה אחד ומקסימום מזכירה שתרשום פרוטוקול, כי לא בטוח שיכולת הכתיבה של פקיד השומה מספיק טובה לרישום דבריו של ראש ממשלה.
המציאות כמובן קצת שונה. (הרי צריך לפרנס מבקר מדינה אחד וכמה מאות עובדים, יועץ משפטי אחד ועוד כמה מאות עובדים, פרקליט מדינה אחד ועוד כמה מאות עובדים, שר משטרה אחד ועוד כמה עשרות עובדים, מפכ"ל אחד, ראש יחידה ארצית אחת ועוד כמה עשרות של שוטרים ובעיקר כמה עיתונאים מתוקשרים ואנשי יח"צ יעני מתוחכמים ועורכי דין צמרת, שלמרות שמניתי אותם אחרונים, בסולם החשיבות הם לוקחים בקלות את כל האחרים וכמובן גוזרים את מירב הרווחים).
זה מזכיר קצת את התחביב האנגלי הידוע של צייד שועלים.
גם שם במקום לדפוק כדור בראש השועל ברגע שמשחררים אותו לחופש יעני, מארגנים כמה עשרות של כלבים, שמופעלים על ידי כמה עשרות של כלבנים שמקבלים הוראות מכמה עשרות של ציידים, שרכובים כולם על סוסים שעל שלומם מופקדים כמה עשרות של סייסים שרודפים במשך מספר שעות אחרי שועל אחד, ועושים הכל כדי לא לתפוס אותו עד שלאחד הכלבים נשבר והוא שובר את הכלים וסוגר על השועל ודופק את החגיגה של כל החבורה המטומטמת הזאת.
כמובן אילו הציבו את הכלב הזה או שני כלבים עוד בתחילת הצייד בעמדה אפקטיבית, הם היו סוגרים עניין באופן מיידי עם השועל ואפשר שגם הוא (השועל), היה מעדיף הסדר כזה על פני הטרטור הזה שתארתי מקודם, כאשר הסוף בכל מקרה ידוע מראש.
אבל זה לא רק עניין של פרנסה לחברים שהזכרתי, מדובר גם בעניין של עיקרון שנושק להנחת הבסיס שלי בעניין הצביעות שפושה בעולם שלכם.
ביסודו של דבר יגידו כולם שחזקת החפות היא חזות הכל והקלות הבלתי נסבלת של חיסול ראש ממשלה מכהן במשרדו של פקיד שומה בעזרת כמה חרוזים של שמעון הגרוזיני אינה הולמת את מעמדו של האיש.
זאת ועוד, איפה כללי המשחק ההוגן על פי תורתו של מיודעינו אדם סמיט, ממניחי אבן הפינה לחירויות הפרט בעולם המודרני.
צריך לתת לראש הממשלה זירה שבה יפגין את יכולת התמרון שלו לחמוק מאימת הדין. אם לא יצליח יהיה סרט המשך בו נזרוק אותו לאולמו של שופט מחוזי מכובד שמרום מושבו מאחורי הדוחן המוגבה שלא במקרה, יתלבט אם אשם או לא במשך אין ספור ישיבות שבתחילתן ובסופן הוא יצטרך לעבור סוללות של עיתונאי זבל שישאלו אותו כל יום את אותם השאלות ויצלמו מידי יום את אותם התמונות שיפרסמו בכל יום בעמוד הראשון ויפתחו איתן את מהדורות הערב בטלוויזיה. (כאילו שיש הבדל בין הפנים הנכמרות של ראש הממשלה ביום הראשון למשפט לבין היום השישי נניח).
זה השלב שבו יבואו גם אוכלי הנבלות, עורכי הדין הבכירים שישאבו לכיסם את כל עודפי הכסף של ראש הממשלה שבדרך נלעגת משהו היו הגורם לכל החד גדיא.
בסופו של דבר, גם אם יזוכה מכל אשמה, הוא יפסיד את כבודו ואת כספו בכל מקרה, ובעצם זה בדיוק המטרה.שכן הוא כשל במראית העין, הוא לא פעל לפי הכללים ועל כך מגיע עונש.
אז יש לנו כאן יושרה, משחק הוגן, הצדק צריך להראות ולא רק להיעשות, ועוד מיני קלישאות שאינם אלה כסות עלובה לצביעות השולטת בעולם הזה שלכם.
אבל הרי הבטחתי שני גיבורים בשני העולמות, שלכם ושלי.
הפיגורה השניה הא מהעולם שלי, עולם הפשע והוא מה שאתם קוראים לפי הטרנד העכשווי, ראש משפחת פשע.
הוא לא היה שכיר אף פעם והכנסותיו נטו וברוטו הם אותו הדבר. איש לא גוזר קופון מן הכספים שהוא מרוויח והוא גם לא מקבל תלושי שכר מאיש.
במקרה שלו החרוזים של שמעון הגרוזיני לכאורה בלתי שמישים.
האומנם?
כפי שנראה, זה בהחלט לא המצב.
גם גיבורינו השני חייב בהסבר לפקיד השומה מאיפה ההאמר והמרצדס של אישתו והלקסוס של הפילגש. הוא צריך לספק הסבר מתקבל על הדעת על הג'ובות שמהם קנה את כל זה לרבות הווילה בסביון וגם לוכיח שהכספים האלה מוסו כפי שדורש החוק.
כמו במקרה של ראש הממשלה, גם במקרה זה נשאיל את החרוזים של שמעון הגרוזיני מן המכולת, ונעשה חיבור פשוט של שווי כל הנכסים שלו ביחד ונבדוק בספרים של מס הכנסה, מעמ וביטוח לאומי אם תחת שמו של האיש, הופרשו המיסים כנדרש.
אם לא כך הדבר, יכול פקיד השומה, עם או בלי המזכירה הפעם, לחלט את כל הג'ובות של הגיבור שלנו עד הלירה האחרונה כפי שאומר הדוד שלי מיקו, ולהעמידו לדין פלילי באולם של שופט מחוזי שיושב מאחורי דוכן מורם שלא במקרה.
למרות הפשטות הקסומה של האפשרות הזאת איש לא ממש שש לממש אותה, אבל שלא כמו במקרה ראש הממשלה הסיבה לכך אחרת.
זוכרים מי מסוגל ללכת עם הראש בקיר, לא אתם חברים וכדי להעמיד לדין את גיבורינו השני ולחלט את הג'ובות שלו צריך פקיד שומה עם ביצים בגודל של מגדלי עזריאלי ושופט עם אומץ לב של לביאה מיוחמת שלא אכלה שבועיים ועל הראש שלה שני גורים מהמלטה קודמת.
ומה עושה המשטרה בכל זאת, היא עוקבת אחריו ימים ולילות, מאזינה לכל הטלפונים שהיא יודעת שהוא יודע שנמצאים ברשותו. (ומה עם סים שנרכש בטורקיה בשמו של פועל טורקי שעובד בשביל חבר של הדוד שלי מיקו). רושמת אין ספור דוחות מידע שהתקבלו מעברייני צעצוע וכולם מצוצים מן האצבע, לפעמים של המקור ולפעמים של רכז המודיעין עצמו.
בקיצור היא עושה את כל הפעולות שגם הם וגם גיבורינו יודעים שיכולים להניב כמה ימי מעצר מקסימום אבל בשום מקרה לא כתב אישום.כך כולם מרוצים. גיבורינו משלם על המיליונים כ-15 ימי מעצר בממוצע לשנה. המשטרה מספקת כותרות לעיתונאים לפחות פעמיים בשנה. (שימו לב שהנחישות בניסוח הודעות דובר המשטרה נחלשת מפעם לפעם, עושה רושם שלא הדובר ולא כתבינו לענייני משטרה מהמרים בלירה על כתב אישום למן הידיעה הראשונה).
אבל שלטון החוק ומערכת העקיפה עושה הכול, כלומר הכול כדי למגר את הפשע המאורגן במדינה. (למרות שזה מזכיר קצת את צייד השואל באנגליה, למעט הסוף כמובן).
תזכרו חברים כי פקיד מעאפן אחד במס הכנסה בהשקעה של כמה שעות עבודה היה יכול לעשות את המלאכה.
למי שלא מאמין, שיעיין בערך אל קפונה בוויקפדיה.
האיש שהיה, למי שלא יודע (כי גם הוא חושב שבית המקדש נחרב ב-1967, כמו הכוסית הזאתי מתוכנית על חנונים וכוסיות בטלוויזיה), היה גדול הפושעים באמריקה במאה שעברה וגמר קריירה בגלל פקיד מס הכנסה שקיבל משכורת מן המדינה (אמריקה במקרה זה)
הוא חי (הפקיד כמובן), באושר ולא בעושר עד שיבה טובה ובלי הפרעה.
אל קפונה מת בכלא אמריקאי, שבוז וממש לא בשיבה טובה.
לילה טוב
יודה
אני זוכר את המעצר הראשון שלי, הייתי בן 14. כולה מרוב שהיתי חולה הגה, השאלתי לכמה שעות בואיק של עורך דין אחד מן השכונה. מרוב שהיתי בלתי מפותח כפי שציינתי מקודם, בסוף החזרתי את האוטו לחניה של עורך הדין ורצה הגורל, המנייק בדיוק יצא ותפס אותי על חם ועוד בצווארון כאילו אני איזה דרדק חסר כבוד לגמרי.
מפה לשם ובעיקר עקב התנהגותו הבלתי מתורבתת, נאלצתי לבצע לו חרקירי חלקי באזור הבטן התחתונה (ציטוט מכתב האישום), וכך פתחתי את הקריירה שלי בעולם הפשע ישר מחטיבת הביניים.
שלא במתכוון ולגמרי במקרה כיסחתי לעורך דין כליה אחת ושלפוחית שתן (גם לפי כתב האישום וכמובן את כל זה לא ידעתי במיידי), ונהיה לי סעיף של ניסיון לרצח שהומר אחרי זה לחבלה חמורה כי מיקי לקח אותי תחת חסותו ושם לי עורך דין תותח שסידר לי שזה יעבור לפרקליט שלא אוהב לעבוד וגם היה חייב לו מקודם.
אחרי שנתיים וחצי במוסד שיקומי לעבריינים צעירים בהם למדתי את כל מקצועות החובה וכללי האתיקה שחשובים לאין ערוך למי שרוצה לבסס את מעמדו בפשע, יצאתי לחופשי וישר התקבלתי כחבר מן המניין בחבורה של מיקי. מיותר לציין שהאוריינטציה המינית שלי שרק התחילה ללבלב בעת זו קיבלה תפנית בלתי רצויה במהלך התקופה שם, והמסר העיקרי שהפנמתי היה קשור לקשר הבלתי מעורער בין זיון לבין הפעלת כוח.
בכלל, כוחניות על אמת ובאוונטה זה שם המשחק מאחורי הסורגים ואם יצא לך שאין לך כישרון בתחום הזה, כדאי שתתפוס מרחק מהפשע.
בחיים בעולם שלכם, יש חוקים של אל תעשה, סוג של עשרת הדיברות שעברו מספר הריונות במשך השנים ונהיו כמה מאות דיברים שצריך את המוח של אינשטיין או משהו כמו של חבר כנסת, כידי לזכור עשר אחוז מהם.
מי שגדל בעולם שלכם משנן מילדות את הכללים כאילו מדובר בספר האדום של מאו, ויוצא בסוף שהוא זוכר את כולם, אבל גם לומד, אם הוא גדל במשפחה טובה ומתוחכמת, (בשפתכם ,ריאליסטית כמדומני), איך לעקוף חלק מן החוקים האלה, אשר לגבהם יש הסכמה שאינה כתובה בשום ספר, כי הם בלתי נחוצים בעליל ונוגעים בעיקר לאוכלוסיה של אנשים בלתי מפותחים, נעדרים שיקול דעת ובלתי ראויים בעליל.
מראית עין קוראים לזה, או היכולת הווירטואוזית של ללכת על קליפות ביצים בלי לשבור אותם.
אצלנו הולכים "דוך", אין אוונטות, אם תרצו ישר עם הראש בקיר, אם הוא נשבר, הקיר כאמור, אז סלמת, אם נשבר לך הראש, הלך עליך או נגמר לך המזל ואו כמו שאומרות הנקבות אצלינו, כפרה עליך נשמה.
יוצא איפה שעיקר ההבדלים בין שני העולמות הוא בצבע, או במילים אחרות, עולמכם צבוע יותר, תרתי משמע. אצלנו הגוונים הם בשחור לבן.
זה נראה כאילו אני נסחף לדיון ערכי שיש בו פן שיפוטי שיוצא ממנו כי בעולם שלכם נוהגים בצביעות ואילו בעולם שלי, היושרה הוא המאפיין הדומיננטי ?
אז במידה מסוימת אני חושב שהאמירה הזאתי בלתי נמנעת ואנסה להסביר באמצעות שתי דוגמאות למה אני מתכוון.
לשם הדגמה נעשה השוואה בין שני פיגורות חשובות משתי העולמות, שלכם ושלי.
ניקח למשל ראש ממשלה אחד שהיה שכיר כל חייו, (דבר שמחייב אותו, לפחות באופן תיאורטי להתנקות מכל עודפי הכסף שהו מרוויח ישר במקור). העובדה המצערת הזאתי, מאפשרת לחשב בדיוק, אבל בדיוק, את כל הכספים שראש הממשלה הזה, שהיה חבר כנסת וגם ראש עיר וגם שר, את הסכום המדויק של כל הכנסותיו עד הלירה האחרונה, כמו שאומר הדוד שלי מיקו.
כל מה שצריך בשביל העניין הזה זה לאסוף את העתקי תלושי השכר מן הארכיונים ולעשות סיכום כמו שעושה שמעון הגרוזיני במכולת שלו בשכונה ואפשר אם צריך להיעזר להבטחת הדיוק, בחרוזים שלו שהוא יסכים להשאיל באפן זמני לצורך לאומי כדלקמן.
אם בסופו של החשבון הזה מקבלים סכום, שממנו אפשר מקסימום לקנות את הרעפים בבית ברחוב כרמיה פלוס חדר בדירה בשנקין, אז על פי החוקים האלה שלכם, או ליתר דיוק פקודת מס ההכנסה שנה כך וכך, חובתו של הנישום לספק הסברים לעודפי הכסף שנצברו לזכותו.
במידה והלך עליו ואין לו הסבר שמניח את דעתו של פקיד השומה ואת דעתו בלבד, הוא יועמד לדין פלילי והמדינה רשאית לחלט את כל העודף לטובת ענייה.
כלומר בעולם שלכם שבו החוקים ברורים וידועים, אפשר היה לגמור את סיפור ראש הממשלה בינו לבין פקיד שומה אחד ומקסימום מזכירה שתרשום פרוטוקול, כי לא בטוח שיכולת הכתיבה של פקיד השומה מספיק טובה לרישום דבריו של ראש ממשלה.
המציאות כמובן קצת שונה. (הרי צריך לפרנס מבקר מדינה אחד וכמה מאות עובדים, יועץ משפטי אחד ועוד כמה מאות עובדים, פרקליט מדינה אחד ועוד כמה מאות עובדים, שר משטרה אחד ועוד כמה עשרות עובדים, מפכ"ל אחד, ראש יחידה ארצית אחת ועוד כמה עשרות של שוטרים ובעיקר כמה עיתונאים מתוקשרים ואנשי יח"צ יעני מתוחכמים ועורכי דין צמרת, שלמרות שמניתי אותם אחרונים, בסולם החשיבות הם לוקחים בקלות את כל האחרים וכמובן גוזרים את מירב הרווחים).
זה מזכיר קצת את התחביב האנגלי הידוע של צייד שועלים.
גם שם במקום לדפוק כדור בראש השועל ברגע שמשחררים אותו לחופש יעני, מארגנים כמה עשרות של כלבים, שמופעלים על ידי כמה עשרות של כלבנים שמקבלים הוראות מכמה עשרות של ציידים, שרכובים כולם על סוסים שעל שלומם מופקדים כמה עשרות של סייסים שרודפים במשך מספר שעות אחרי שועל אחד, ועושים הכל כדי לא לתפוס אותו עד שלאחד הכלבים נשבר והוא שובר את הכלים וסוגר על השועל ודופק את החגיגה של כל החבורה המטומטמת הזאת.
כמובן אילו הציבו את הכלב הזה או שני כלבים עוד בתחילת הצייד בעמדה אפקטיבית, הם היו סוגרים עניין באופן מיידי עם השועל ואפשר שגם הוא (השועל), היה מעדיף הסדר כזה על פני הטרטור הזה שתארתי מקודם, כאשר הסוף בכל מקרה ידוע מראש.
אבל זה לא רק עניין של פרנסה לחברים שהזכרתי, מדובר גם בעניין של עיקרון שנושק להנחת הבסיס שלי בעניין הצביעות שפושה בעולם שלכם.
ביסודו של דבר יגידו כולם שחזקת החפות היא חזות הכל והקלות הבלתי נסבלת של חיסול ראש ממשלה מכהן במשרדו של פקיד שומה בעזרת כמה חרוזים של שמעון הגרוזיני אינה הולמת את מעמדו של האיש.
זאת ועוד, איפה כללי המשחק ההוגן על פי תורתו של מיודעינו אדם סמיט, ממניחי אבן הפינה לחירויות הפרט בעולם המודרני.
צריך לתת לראש הממשלה זירה שבה יפגין את יכולת התמרון שלו לחמוק מאימת הדין. אם לא יצליח יהיה סרט המשך בו נזרוק אותו לאולמו של שופט מחוזי מכובד שמרום מושבו מאחורי הדוחן המוגבה שלא במקרה, יתלבט אם אשם או לא במשך אין ספור ישיבות שבתחילתן ובסופן הוא יצטרך לעבור סוללות של עיתונאי זבל שישאלו אותו כל יום את אותם השאלות ויצלמו מידי יום את אותם התמונות שיפרסמו בכל יום בעמוד הראשון ויפתחו איתן את מהדורות הערב בטלוויזיה. (כאילו שיש הבדל בין הפנים הנכמרות של ראש הממשלה ביום הראשון למשפט לבין היום השישי נניח).
זה השלב שבו יבואו גם אוכלי הנבלות, עורכי הדין הבכירים שישאבו לכיסם את כל עודפי הכסף של ראש הממשלה שבדרך נלעגת משהו היו הגורם לכל החד גדיא.
בסופו של דבר, גם אם יזוכה מכל אשמה, הוא יפסיד את כבודו ואת כספו בכל מקרה, ובעצם זה בדיוק המטרה.שכן הוא כשל במראית העין, הוא לא פעל לפי הכללים ועל כך מגיע עונש.
אז יש לנו כאן יושרה, משחק הוגן, הצדק צריך להראות ולא רק להיעשות, ועוד מיני קלישאות שאינם אלה כסות עלובה לצביעות השולטת בעולם הזה שלכם.
אבל הרי הבטחתי שני גיבורים בשני העולמות, שלכם ושלי.
הפיגורה השניה הא מהעולם שלי, עולם הפשע והוא מה שאתם קוראים לפי הטרנד העכשווי, ראש משפחת פשע.
הוא לא היה שכיר אף פעם והכנסותיו נטו וברוטו הם אותו הדבר. איש לא גוזר קופון מן הכספים שהוא מרוויח והוא גם לא מקבל תלושי שכר מאיש.
במקרה שלו החרוזים של שמעון הגרוזיני לכאורה בלתי שמישים.
האומנם?
כפי שנראה, זה בהחלט לא המצב.
גם גיבורינו השני חייב בהסבר לפקיד השומה מאיפה ההאמר והמרצדס של אישתו והלקסוס של הפילגש. הוא צריך לספק הסבר מתקבל על הדעת על הג'ובות שמהם קנה את כל זה לרבות הווילה בסביון וגם לוכיח שהכספים האלה מוסו כפי שדורש החוק.
כמו במקרה של ראש הממשלה, גם במקרה זה נשאיל את החרוזים של שמעון הגרוזיני מן המכולת, ונעשה חיבור פשוט של שווי כל הנכסים שלו ביחד ונבדוק בספרים של מס הכנסה, מעמ וביטוח לאומי אם תחת שמו של האיש, הופרשו המיסים כנדרש.
אם לא כך הדבר, יכול פקיד השומה, עם או בלי המזכירה הפעם, לחלט את כל הג'ובות של הגיבור שלנו עד הלירה האחרונה כפי שאומר הדוד שלי מיקו, ולהעמידו לדין פלילי באולם של שופט מחוזי שיושב מאחורי דוכן מורם שלא במקרה.
למרות הפשטות הקסומה של האפשרות הזאת איש לא ממש שש לממש אותה, אבל שלא כמו במקרה ראש הממשלה הסיבה לכך אחרת.
זוכרים מי מסוגל ללכת עם הראש בקיר, לא אתם חברים וכדי להעמיד לדין את גיבורינו השני ולחלט את הג'ובות שלו צריך פקיד שומה עם ביצים בגודל של מגדלי עזריאלי ושופט עם אומץ לב של לביאה מיוחמת שלא אכלה שבועיים ועל הראש שלה שני גורים מהמלטה קודמת.
ומה עושה המשטרה בכל זאת, היא עוקבת אחריו ימים ולילות, מאזינה לכל הטלפונים שהיא יודעת שהוא יודע שנמצאים ברשותו. (ומה עם סים שנרכש בטורקיה בשמו של פועל טורקי שעובד בשביל חבר של הדוד שלי מיקו). רושמת אין ספור דוחות מידע שהתקבלו מעברייני צעצוע וכולם מצוצים מן האצבע, לפעמים של המקור ולפעמים של רכז המודיעין עצמו.
בקיצור היא עושה את כל הפעולות שגם הם וגם גיבורינו יודעים שיכולים להניב כמה ימי מעצר מקסימום אבל בשום מקרה לא כתב אישום.כך כולם מרוצים. גיבורינו משלם על המיליונים כ-15 ימי מעצר בממוצע לשנה. המשטרה מספקת כותרות לעיתונאים לפחות פעמיים בשנה. (שימו לב שהנחישות בניסוח הודעות דובר המשטרה נחלשת מפעם לפעם, עושה רושם שלא הדובר ולא כתבינו לענייני משטרה מהמרים בלירה על כתב אישום למן הידיעה הראשונה).
אבל שלטון החוק ומערכת העקיפה עושה הכול, כלומר הכול כדי למגר את הפשע המאורגן במדינה. (למרות שזה מזכיר קצת את צייד השואל באנגליה, למעט הסוף כמובן).
תזכרו חברים כי פקיד מעאפן אחד במס הכנסה בהשקעה של כמה שעות עבודה היה יכול לעשות את המלאכה.
למי שלא מאמין, שיעיין בערך אל קפונה בוויקפדיה.
האיש שהיה, למי שלא יודע (כי גם הוא חושב שבית המקדש נחרב ב-1967, כמו הכוסית הזאתי מתוכנית על חנונים וכוסיות בטלוויזיה), היה גדול הפושעים באמריקה במאה שעברה וגמר קריירה בגלל פקיד מס הכנסה שקיבל משכורת מן המדינה (אמריקה במקרה זה)
הוא חי (הפקיד כמובן), באושר ולא בעושר עד שיבה טובה ובלי הפרעה.
אל קפונה מת בכלא אמריקאי, שבוז וממש לא בשיבה טובה.
לילה טוב
יודה
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה